אורח לא קרוא / מאיה גלוטמן

כל המאמרים חרדה ודיכאון פרוייקט שאלות ותשובות תרפיית קבלה ומחויבות (ACT)
מאת מערכת

התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית הקלינית מאיה גלוטמן
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של 'פסיכולוגיה קלינית מדוברת'.
תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.

שאלה

לפני 3.5 שנים סבלתי מחרדות ומדיכאון קשה. טופלתי ע"י פסיכיאטר וקבלתי תרופה שעזרה לי מאוד – הצלחתי להתגבר בעזרת התרופה שניתנה לי וחזרתי למסלול חיים תקין. בתקופה האחרונה (כחודש) מרגישה שוב שאני שוקעת אומנם לא כמו מה שהיה בעבר אך זה מחלחל ואני ממש חרדה שלא אחווה את מה שעברתי לפני 3.5 שנים. אני עדיין נוטלת את התרופה שקבלתי וקבעתי תור למטפל שלי בתקווה לקבל הכוונה ולעצור את התחושות שחזרו. כמו כן כבר למעלה משנה אני סובלת מטיקים בעיינים – זה ממש מטריד ומציק ואני מאמינה שיש לזה קשר למה שעברתי- אשמח לשמוע מה ניתן לעשות עם הטיקים? איך נפטרים מזה?

תשובה

דיכאון וחרדה

חרדה ודיכאון הן חוויות לא נעימות. מאוד מאוד לא נעימות. הן מעלות מחשבות מכאיבות על עצמנו והעולם, הן כוללות רגשות לא נעימים של עצב עמוק, פחד, ייאוש וחוסר ערך, והן עלולות לפגוע בתפקוד שלנו וביכולת שלנו לעמוד בערכים ובמטרות המניעים אותנו לחיות את החיים כפי שנרצה. הופעה של משבר כזה לראשונה יכולה לעורר תחושת חוסר אונים ומעין חווית ״בגידה״ של הנפש אם לא מבינים מדוע הופיע לראשונה, ואיך מתמודדים איתו. לכן, ניתן להבין כמה מפחידה האפשרות שחוויה נוספת כזו תחזור. זו חוויה שלעיתים קרובות נתייחס אליה בתור ״פחד מהפחד״ כאשר החרדה עצמה (או כל קושי נפשי) מתחילים להוות מקור חרדה.

אורח לא קרוא

אתבסס על מטאפורה של הייז, שטרוסל ווילסון (1999) כדי לתאר את החוויה וההתמודדות. תארי לעצמך שהחלטת לארגן מסיבה לכל החברים שלך. השקעת במסיבה רבות – בכיבוד, במוזיקה, בסידור החלל, בתוכנית האמנותית. כל החברים הכי טובים שלך הגיעו למסיבה. כאלו שלא ראית מזמן, כאלו שאת נהנית לראות כל יום. כולם מתלהבים מארגון המסיבה, מחמיאים לך, רוקדים ונהנים. האווירה נעימה ומהנה. מידי פעם צלצול פעמון בדלת, ואת מקבלת את פניהם של עוד חברים אהובים. אך באחת הפעמים, בדלת מופיע מישהו שאינו חבר כלל – הוא שכן מרגיז, מעליב, בוטה ולא נעים. מישהו שאת באמת לא אוהבת, שגרם לך בעבר כבר לחוסר נחת רבה ועלבון. אין לך שום כוונה שיצטרף למסיבה, אך נראה שהוא הזמין את עצמו. הוא נכנס, מזמין את עצמו להתכבד באוכל ובשתייה, להתחיל שיחות לא נעימות עם החברים, אולי אפילו לצעוק עליהם, ובאופן כללי לנהוג בגסות. את ניגשת ומבקשת ממנו בתקיפות לעזוב. הוא עוזב, ואת מרגישה הקלה. אבל כעת את דרוכה בכל פעם שהפעמון מצלצל, אולי הוא יחזור שוב? וכבר לא פנויה להיות באמת נוכחת במסיבה. את נעמדת ליד הדלת לוודא שהוא לא יכנס. צופה במסיבה ממשיכה להתקיים מרחוק, ואת בעמדת השומרת. אולי תחליטי לנעול סופית את הדלת כדי לוודא שהוא לא יחזור? גם במחיר של מוזמנים נוספים לא יוכלו להיכנס? אולי תסגרי את המסיבה כדי להימנע מהאפשרות שיחזור? או שתקבלי החלטה שהמסיבה הזו חשובה לך מאוד, שעבדת קשה עליה וחשוב לך להיות בקשר עם החברים שלך, גם במחיר שהאורח הלא קרוא יצטרף למסיבה. ואכן כך קורה, אותו שכן מרשה לעצמו לחזור. אבל הפעם את פונה להתרכז בחברים שלך. ההתנהגות שלו עדיין לא אהובה עלייך, והיית מעדיפה שלא יהיה שם, אבל היא רק דבר אחד בתוך מכלול המסיבה.

כמו אורח לא קרוא, ושנוא מאוד, חוויות רגשיות ומחשבות מטרידות יכולות לצוץ ולהופיע אצלנו. הן לא נעימות. אנחנו יכולים לצאת למלחמה בהן, לעשות כל מה שנוכל כדי לא להרגיש משהו, אך הניסיון מראה שלנסות להימנע מלהרגיש משהו לרוב לא עובד לאורך זמן. אנחנו יכולים להקדיש את כל כולנו כדי לחסום את הכניסה של רגש או מחשבה כלשהי לחוויה שלנו, אך במחיר של משאבים אדירים, התעייפות, וצמצום הפעילות שלנו. מנגד, אנחנו יכולים לעבוד על להפריד בין הדבר שאנחנו מרגישים לבנינו – ובכך לפתוח מרחב לראות את הדברים הנוספים שאנחנו, גם כאשר מחשבות שליליות או רגשות חרדה עולים בנו. זה דורש תרגול וקבלה, אבל זה משחרר אותנו מהפחד מלחוש דברים מסוימים.

להילחם או לקבל

אפשר לעשות ניסוי כזה, למשל אל מול עקיצת יתוש. אפשר לגרד אותה בניסיון לפתור את הגירוד, אך הדבר רק יגרום לגרד להימשך יותר זמן ואולי גם לפצע. אפשר להכיל את הגרד, לא לגרד, ולנסות לפתוח את הקשב שלנו לתחושות גופניות נוספות המתקיימות בנו בו-זמנית, וגם לעולם שסביבנו. ולפתע זו לא רק עקיצת יתוש, אלא עקיצה שהיא דבר אחד מתוך רבים בגופנו, המתקיים בתוך העולם הסובב אותו. היא לא נעלמה, אבל המודעות שלנו לעוד דברים עלתה.

כמובן שדיכאון וחרדה הם לא סתם אורחים לא קרואים, או רגשות לא נעימים. הם מכלול רחב של רגשות, מחשבות והתנהגויות שעלולים להקשות ולהכאיב מאוד, ולפגוע באיכות החיים. הניסיון מראה שניסיון להילחם ברגש ובמחשבות ו-"להיפטר" מהם, רק מגביר את הנוכחות שלהם לאורך זמן, וגם זה במחיר של צמצום החופש הנפשי. לעומת זאת ניתן וכדאי להכיר אותם, ולפתח את היכולת להיות נפרדים מהם ולא להישאב אליהם. את ההתנהגות לעומת זאת, יש לנו יכולת רבה בהרבה לשנות, לכוון ולהגמיש. ישנם דפוסי התנהגות נמנעים, מצומצמים שעלולים לשמר דיכאון וחרדה. לעומת זאת, דפוסי התנהגות שמכוונים להתנסויות שחשובות לנו, שנוגעות בדברים היקרים לליבנו, שמעניקות לנו תחושת מסוגלות ויכולת, ישפרו את תחושת החיוניות שלנו.

אפשר גם לחשוב על טיקים בצורה דומה – גל של חוסר שקט ודחף שעולה בנו לעשות משהו כדי להפסיק להרגיש את זה. הטיק מרגיע את התחושה לטווח קצר, אבל בטווח הארוך מחזק את הצורך לעשות משהו כדי לא לחוש את התחושה הלא נעימה, במקום לתת לה מקום ולא להצטרך לעשות משהו.

זה דורש יכולת לנשיאת כאב ואי נעימות למען מטרה גדולה יותר ולמען טווח ארוך יותר, וזה לא תמיד משא שקל לשאת לבד, ולכן מומלץ לפנות לטיפול, כפי שעולה שעשית. 

התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית הקלינית מאיה גלוטמן
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של 'פסיכולוגיה קלינית מדוברת'.
תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.