איך להגיב מול הפרעת אכילה? / ד”ר ג’ני סינה

התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית ד”ר ג’ני סינה
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של ‘פסיכולוגיה קלינית מדוברת’.
מוזמנים לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.

שאלה

בחודשים האחרונים אמא שלי ירדה המון במשקל, בקצב די מהיר. בחודש האחרון, אני והסביבה הקרובה התחלנו לחשוב שאולי היא פיתחה הפרעת אכילה. אני לא גרה בבית, אבל לאחרונה כשביקרתי, שמתי לב שהיא מסתגרת בערך 3 פעמים ביום בשירותים למשך כמעט שעה. מאחר והורי גרושים, נאלצתי לאורך כל ילדותי למלא תפקיד של מבוגר אחראי שדואג ולוקח אחריות על אמא.

בשנים האחרונות התחלתי טיפול פסיכולוגי והתרחקתי מאוד מהבית, מאמא ומהקשר החודרני והסימביוטי שהיה בנינו. אני לא רוצה שוב להיכנס לנעליים של המבוגר האחראי, כי זה באמת עושה לי מאוד רע, אבל מצד שני קשה לי שלא להגיב בכלל…בנוסף נראה שהיא מאוד מנסה להוציא תגובות של דאגה והתפעלות מהירידה במשקל ואני לא רוצה לשתף עם זה פעולה. מקווה לקבל עצה – איך אפשר ורצוי להתנהל בלי שזה יפגע גם בי?

תשובה

״מבוגרת אחראית״ יקרה,

אני רוצה לברך אותך על כך שאת יודעת בצורה כל כך ברורה מה טוב לך ומה לא. מאד קשה לראות בן משפחה מתנהג בצורה לא בריאה, על אחת כמה וכמה כשזו אמא שלך. את רואה מרחוק מערבולת ויודעת שאם תיכנסי אליה, תהיי מושפעת. אך גם להסתכל מרחוק ולא להתערב זו לא אפשרות כי את רואה את אמך נפגעת.

ילדים רבים לוקחים על עצמם תפקיד של ״מבוגר אחראי״ כשהם רואים שההורה לא מתפקד בצורה הרצויה. נשמע שבעקבות הטיפול הפסיכולוגי שאת עוברת, את מבינה יותר לעומק את המחיר שאת משלמת על התפקיד שנאלצת למלא בילדות. כיום, את נקרעת בין הרצון לבסס קשר מאוזן יותר בו את לא צריכה לטפל באמך ובין הקושי לראות אותה מזיקה לעצמה.

כיוון שהצורך בבחירה בין התעלמות ממצבה של אמך ובין חזרה לתפקיד הישן שלך משאיר אותך במצב של מתח, אני מציעה דרך ביניים בה תוכלי  לבטא את הדאגה שלך לאמך בצורה שמכבדת גם אותך, גם אותה וגם את הקשר בינכן.

1. נסי לקבוע אתה שיחה מראש. עדכני אותה בקווים כלליים על מה את רוצה לדבר, ותקבעי זמן שיהיה נוח לשתיכן. עדיף פנים אל פנים. (״אמא, אני רוצה לדבר אתך על משהו שמדאיג אותי לאחרונה, מתי יהיה לך נוח שניפגש ונדבר?״).

2. עד כמה שאת יכולה, הגיעי לשיחה רגועה. במהלך השיחה עקבי אחרי מידת העוררות הרגשית שלך ושל אמך. אם את רואה שיש “התחממות”, סיימי את השיחה (״כרגע קשה לי להמשיך לדבר, אני מעדיפה שנירגע ואז נמשיך במועד אחר״).

3. פתחי בתצפיות שלך מהזמן האחרון. נסי להישאר לא שיפוטית, כמו כתב שמדווח מהשטח (״לאחרונה ירדת במשקל בקצב די מהיר. שמתי לב שאת נכנסת לעתים תכופות לשירותים לזמן ארוך״).

4. בטאי דאגה והזמיני לדיאלוג (״ההתנהגות הזו מדאיגה אותי ורציתי לדבר אתך על זה, זה בסדר?״).

5. הקשיבי למה שיש לה להגיד ובטאי את התחושות שלך ביחס לזה (״קשה לי לשמוע את מה שאת מספרת לי, זה נשמע כמו התחלה של הפרעת אכילה״).

6. הציעי עזרה (״אשמח לעזור לך למצוא גורם מקצועי שיעזור לך״).

לסיום, לגבי הרצון שלה לקבל מחמאות על המשקל, את יכולה להגיד שאת רואה ברזון שלה סימפטום למצוקה כלשהיא ולכן קשה לך להחמיא לה על זה. בקופות החולים יש היום מרפאות לטיפול בהפרעות אכילה, ואפשר למצוא מטפלים באגוד להפרעות אכילה.

הפרעת אכילה היא הפרעה קשה לטיפול ודורשת צוות רב מקצועי והרבה סבלנות. קשה מאד לראות אדם יקר לנו פוגע בעצמו בצורה כזו, אבל אנחנו לא יכולים להכריח מישהו לקבל טיפול (אלא אם כן יש חשד לפגיעה רצינית בעצמה).

בהצלחה!

התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית ד”ר ג’ני סינה
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של ‘פסיכולוגיה קלינית מדוברת’.
מוזמנים לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.