איך למצוא זוגיות בגיל מבוגר? / מאיה אשכנזי

יחסים בינאישיים כל המאמרים פרוייקט שאלות ותשובות
מאת tamarfriedlander1

התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית מאיה אשכנזי
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של 'פסיכולוגיה קלינית מדוברת'
תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.


שאלה

השאלה שלי היא מאיפה ואיך מתחילים מערכת זוגיות טובה בפרק ב.

אני בת 49, גרושה מספר שנים והייתי בזוגיות נוספת בת כמה שנים מיד לאחר הגירושים, בה היו המון פרידות וחזרות. בשנתיים האחרונות מרגישה שסגרתי את ליבי. אני יוצאת למעט דייטים בחשש ובספקנות, לפעמים אני מעדיפה לא להמשיך ולפעמים זה מגיע מצידו. בכל פעם שזה מגיע ממנו, אני מרגישה חסרת ביטחון וחושבת כמה אני מכוערת, בודדה ולא מוצלחת, ואולי רצה בי רק בשביל הסקס…  יש לי ילדים נפלאים, מלח הארץ, בית וקריירה. בחוג חברי אני נתפסת כרצינית, עצמאית, חכמה ויפה, אבל ההתרסקות לא בשליטתי, אני בוכה הרבה ונסגרת פנימה, מרגישה שאני לא ראויה ויש בי משהו דפוק. איפה אני טועה ? אשמח לעזרה והכוונה. תודה.

תשובה

(התשובה מנוסחת בלשון נקבה אך מתייחסת לשני המינים).

שואלת יקרה,

כשאנחנו מתארות את עצמינו, פעמים רבות אנחנו משתמשות במילה "אני", כאומרות – אני אחת, מגובשת בצורה מסוימת, כך אני מכירה את עצמי ואלו הם הדברים שלהם אני מצפה מעצמי (בזוגיות, בעבודה, בהורות, בחברויות). כך פעמים רבות חלקים בנפש שלנו או בסיפור החיים שלנו שלא מתיישבים עם הזהות הזו, מרגישים לא שייכים ולא מובנים, ולכן גם לא בשליטתנו. חווית התסכול היא רבה, כי על אף שאת לא מזדהה עם החלקים האלו, את זו שנושאת בהשלכות. כמו שאת מתארת – את מתרסקת, מסתגרת, חווה רגשות קשים ביחס לעצמך, וזה לא בשליטתך.  

על מנת ליישב את הקונפליקט הפנימי שתיארת – אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאת לא אחת, אלא ריבוי.

לפחות שלושה חלקים לעצמי:

מרשה לינהאן, פסיכולוגית אמריקאית, שפיתחה את שיטת הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי, מתייחסת לשלוש פונקציות עצמי הקיימות אצל כל אחת מאיתנו:

  • עצמי הגיוני: המחשבות והתפיסות העקרוניות ביחס לחוויה מסוימת. בד"כ מתבטאות בניתוח פשוט ומעשי של מצב מסוים, ותכנון פעולות תוך לקיחה בחשבון של המטרות שלנו, החלופות השונות לפעולה והשלכותיהן.    
  • עצמי רגשי: הרגשות (והתחושות הפיזיות הקשורות בהן) ביחס לחוויה מסוימת. יכול להחוות בעוצמות משתנות ולהוביל לעיתים לדחף עז לפעולה שקשה "לחשוב אותה" והיא עשויה להיות מאוד לא מובנת, גם לנו. העצמי הרגשי לא כפוף בהכרח לפרופורציות ולשיקולים שהעצמי ההגיוני או הסביבה מצפים מאיתנו ליחס למצב.
  • עצמי חכם: החלק בנו שמאפשר התבוננות במצב, ברגשות שעולים, בתחושות, במחשבות, בפרשנויות, בתפיסות ובשיפוטים. זוהי פונקציה פנימית בעלת איכות כמו חיצונית, כיוון שהיא מאפשרת התבוננות בחלקים השונים של עצמינו מבלי להזדהות בהכרח עם היבט כזה או אחר. הוא נקרא "עצמי חכם" מתוך התפיסה שהחכמה היא מעבר להיגיון, היא גם רגשית. היא השילוב.   

נראה שבשאר תחומי החיים את מצליחה לשמור על איזון בין החלקים האלו לשביעות רצונך. היינו יכולות לסכם את העניין בכך שבתחום הזוגי ה"עצמי הרגשי" שלך מנהל את החוויה וכדאי יהיה לעשות תנועה לעבר איזון ולתת ל"עצמי החכם" לקחת את המושכות. אבל זה הרי לא כזה פשוט… למה בעצם בתחום הזוגי כל כך קשה לעשות את זה? למה כל כך קשה להבין מה קורה לנו שם? למה כל כך קשה להזדהות עם החלקים האלו בעצמינו?

הנרטיב הנסתר של העצמי הרגשי:

כתינוקות, פעוטות וילדות היינו פגיעות מאוד ותלויות מאוד בהורים שלנו. הנחת העבודה המקובלת בעולם הפסיכולוגיה היא שבמפגש בין הצרכים שלנו בתקופת החיים המוקדמת לבין המידה והאופן שקיבלו מענה, התגבשה עמדה פנימית לגבי היכולת של דמות קרובה להיענות לצרכינו. העמדה הזו מעצבת את האופן שבו אנו מתמקמות ביחסים קרובים. כל זה קרה לפני שלמדנו לדבר ולפני שהתחלנו לבסס זיכרונות שניתן לחשוב אותם ועליהם, ולכן פעמים רבות "הדבר הזה" מופיע ומנהל אותנו מבלי שיש בכוחנו לתת לו פשר. התחום הזוגי, ככל הנראה יותר מכל תחום אחר, מציף חוויות מהקשר הראשוני שלנו עם דמויות אהובות ומשמעותיות, ושם העמדה שפיתחנו הכי בולטת.

הסכמה תרפיה, גישה טיפולית בת זמנינו שפיתח הפסיכולוג ג'פרי יאנג, מתייחסת לעמדה הזו כסכמת יחסים שצרובה בנו, מעין "משקפיים" דרכם אנחנו רואות את העולם. הסכמה מנהלת באופן בלתי מודע את הציפיות שלנו ביחסים קרובים, איך אנחנו מגיבות לכשלים ביחס לציפיות האלו, איך אנחנו מפרשות התרחשויות בקשר, ולאור כל אלו איך מתנהגות בתוכו. אלו יכולות להיות 'סכמות מסתגלות' ואז אין בעיה, 'סכמות לא מסתגלות', או גם וגם.   

'סכמה לא מסתגלת' מערבת בתוכה רגשות עוצמתיים, תחושות גוף ומחשבות שליליות שנוטות לחזור על עצמן. ממה שתיארת בשאלתך נראה שאת מתמודדת עם סכמות מהסוג של דחייה והיעדר קשר, הכוללות בתוכן סוגיות של נטישה וחווית פגימות ("מכוערת", "לא ראויה"). הסכמה "דוחפת" להתנהגות שמטרתה להתגונן מפני אישור מבחוץ של האמונה הפנימית, אבל למרבה הצער, באופן פרדוקסאלי, ההתנהגות מובילה לשחזור הפגיעה וחיזוק הסכמה. ככל הנראה בתחומים אחרים את מחזיקה בסכמות מסתגלות הכוללות בתוכן חוויות של מסוגלות (מקצועית, הורית) ויכולת לתפקד באוטונומיה ועצמאות בעולם. הפער בין אלו לבין אלו, יכול להרגיש כמעט בלתי ניתן להבנה ולגישור.

קצת הנחיית קבוצות או הורות פנימית:

אני חוזרת לרעיון שאת לא אחת, אלא ריבוי. בתוך הריבוי הזה שוכנת גם אותה עמדה פנימית לגבי יחסי אהבה קרובים, כמו דמות שמצויה בתוכך, לצד דמויות נוספות שהן אולי בוגרות יותר או אסופות יותר. הדמות הזו, שהכי קשה להזדהות איתה, ככל הנראה יותר מכל האחרות זקוקה לאמפתיה ולחמלה שלך. אני חוזרת אל אותו "עצמי חכם" שנמצא בתוכך – ניתן לגייס אותו לתפקיד של "הורה פנימי", או מנחה הקבוצה, של הדמויות השונות. רק תדמייני לרגע איך היית מגיבה ומתייחסת אם ילדה בת 4 (שאת אוהבת) הייתה אומרת לך שהיא מכוערת, לא ראויה לאהבה ודפוקה, ואת ההתייחסות הזו תפני אל עצמך ברגע שתוכלי.    

***טיפול פסיכולוגי יכול להואיל מאוד בהעלאה למודעות של עמדות פנימיות וסכמות לא מסתגלות, ולסייע בעבודה על בניית עמדות וסכמות מסתגלות יותר, בדרך ליחסים בריאים וטובים.  

בהצלחה, ותודה על השאלה!


התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית מאיה אשכנזי
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של 'פסיכולוגיה קלינית מדוברת'
תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.