התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוג דר. רפאל יונתן לאוס
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של ‘פסיכולוגיה קלינית מדוברת’
תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.
שאלה
אם אני רוצה להתחיל טיפול, האם יש ערך לזה שאמצא פסיכולוג שאני מתחבר אליו מבחינת ההרגשה שלי ומבחינת הערכים שהוא מביא או שמספיק שאמצא פסיכולוג שמתמחה בנושא אותו אני מביא ושמרגיש לי “בסדר”?
תשובה
שלום אנונימי,
לא יכולתי שלא להתעכב על השאלה המקדימה שאיתה פתחת: האם אתה רוצה להתחיל טיפול? לפני שאתייחס לסוגיות של התאמה ערכית וחיבור רגשי בין המטופל למטפל וגם אכתוב קצת על חיפוש פסיכולוגים אתייחס לפתיחה שלך ולדרך מסוימת שאפשר להבין דרכה את השאלה שלך. אנסה להדגים כך צורת מחשבה נפוצה בטיפול, ואולי באופן עקיף אשיב על השאלה שלא שאלת או שבעצם התכוונת לשאול.
פנטזיה, מציאות ופשרה
פנטזיות הן מאפיין מרכזי של חיי הנפש שלנו. לאנשים יש סיפורים שלמים בראש על האופן שבו, למשל, הזוגיות שלהם תהיה ותרגיש עוד הרבה לפני שהם בזוגיות בפועל, או במקביל לזוגיות שמאוד שונה מהסיפורים האלה. הפנטזיות יכולות לגעת באיך הם רוצים שהזוגיות תהיה (למשל: החברים הכי טובים – עושים הכל ביחד; מישהו להישען עליו ולסמוך עליו; מישהי שתהיה חידה, אתגר, שתמיד תשאיר אותי במתח). הן יכולות לגעת באיך הם חוששים שהזוגיות תשתבש (יימאס לה, יימאס לי, נריב כל הזמן, לא אצליח לשאת את העוצמות הרגשיות שלה, היא לא תכיל אותי ועוד). הסיפורים האלה נמצאת במודעות ברמות שונות. חלקם ממש תרחישים שחשבנו עליהם ודמיינו אותם ואולי אפילו ניסחנו לעצמנו במילים, חלקם לחלוטין לא מודעים (עצם קיום הפנטזיה נעשה לפעמים ברור רק כשמשהו קורה במציאות, ומתעוררת תחושה כזו של “זה בדיוק מה שדמיינתי/ חששתי ממנו” או – “מה?! זה ממש ממש לא מה שהיה לי בראש”). זה נכון בעצם לגבי כל דבר שמעסיק אותנו בנקודת זמן מסוימת – לאנשים יש פנטזיות ההורות, החופשה הבאה, הקשר עם ההורים, השירות הצבאי, האופנים השונים שבהם הם עשויים לעזוב מקום עבודה או קריירה…הן יכולות לכלול מחשבות על איך זה להיות מפורסם? או עשיר? או חולה? או עני? ועוד ועוד ועוד. תנסה רגע לעצור ולבדוק בתוכך מה התרחישים שעולים כשאתה חושב על דוגמה שרלבנטית לך.
ועכשיו למציאות. הפנטזיה (או מערך הפנטזיות) על הורות יכולות להשפיע על הבחירה האם להפוך להורה, אבל יגיע השלב שבו המציאות תקרה. והיא תהיה כפי שהיא תהיה, ובהגדרה היא לא תהיה בדיוק כמו מה שיש בדמיון (בטח אם יש יותר מסיפור אחד בדמיון. משהו חייב להיות אחרת, או להישאר בחוץ). מי שדמיין את עצמו נהנה מאוד להשתולל עם הילד הקטן שלו עשוי למצוא את עצמו משועמם או חרד. מי שדמיין את הילד שלו כגרסה מוקטנת של עצמו (נגיד, לצורך העניין, כסקרן ומלא ביטחון עצמי) עשוי לפגוש ילד חסר ביטחון שמתקשה במפגשים עם ילדים אחרים. המפגש הזה בין המציאות לפנזטיה וכל מה שהוא מוליד משמעותי מאוד בחיים ולכן הוא גם משמעותי בטיפול פסיכולוגי.
היה לי חבר שבכל פעם אחרי שהיינו יושבים ומתכננים יחד טיול (בהתלהבות ולפרטי פרטים) היה פתאום נסוג לאחור. משהו לא היה מסתדר לו עם הזמן והוא פתאום היה צריך לחשוב על זה. כששמתי לב לסיפור החוזר הזה הוא סיפר לי (ובעצם גם לעצמו) שעל הנייר הטיול הזה נשמע כל כך כייפי שלא בא לו להרוס אותו בללכת ולטייל אותו במציאות. מישהי אחרת שהכרתי כל כך פחדה שיצחקו עליה שהיא הייתה פותחת כל מפגש עם אנשים חדשים במונולוג שבו הוא צוחקת על עצמה, בהבנה שלי זו הייתה דרכה לדאוג שהרע מכל כבר יקרה, שהיא לא תחיה בחרדה של – הנה עוד רגע זה יתהפך עליי. כך, היא תוכל גם לשלוט במינון ובתוכן – צוחקים עליה אבל זו היא שצוחקת על עצמה במילים שלה. עבור שני האנשים האלה האופן שבו הם התנהלו בזירה הקשוחה הזו שבה הפנטזיה פוגשת מציאות הכתיבה המון. הבחור נמנע מהמון דברים בחיים רק מהחשש שהם לא יהיו כפי שתכנן. הבחורה דאגה שהפנטזיה (המבאסת והשלילית למדיי שלה) תתממש בכל מפגש חברתי חדש.
בטיפול, ההתבוננות על המפגשים והשחזורים האלה מביאה למודעות ואז להרחבת טווח הבחירה. לא תמיד חייבים להמנע. אפשר גם לממש דברים במציאות. לחיות באמת. לא תמיד חייבים לשחזר ולהקדים תרופה (מרה) למכה. אפשר לפעמים להתנהל גם אחרת. אולי לפעמים יצחקו עליה אבל לא תמיד. אולי בכלל לא.
הפנטזיה לגבי טיפול
השאלה האם יש ערך למצוא פסיכולוג שיהיה איתו חיבור רגשי וערכי היא באוזניים שלי משאלה. הפנטזיה שלך היא טיפול שיש בו את הדברים האלה. השאלה שנשאלת היא האם אני באמת רוצה טיפול שבו הפנטזיה תפגוש מציאות ואז זה עשוי להיות רק “בסדר”? ניסוח רחב יותר של הדילמה היא – האם אני מוכן לתת למציאות לפגוש את הפנזטיה? בעיניי זו סיבה מעולה וגם נקודת פתיחה מאוד מוצלחת לבירור פנימי. עד כמה, כמו החבר שהבאתי כדוגמה, אתה נמנע מהחיים מהחשש שזה לא יהיה הוואו הזה שיש בתוך הראש שלך. כמה מאכזב זה עשוי לגלות שזה לפעמים רק “בסדר”.
חיבור רגשי לפסיכולוג/ית
המילים האלה יכולות לבטא משמעויות ומשאלות רבות ושונות. בין השאר: להרגיש קרבה, להרגיש אהובים על ידו/ה, לאהוב / לחבב אותו/ה ועוד. אולי הכוונה היא לחיבור חזק כבר מהרגע הראשון, כמו “אהבה ממבט ראשון” רק בהשאלה לטיפול. כל אלו משאלות. ליחסים בטיפול יש כמה מישורים. אחד הרבדים שתמיד קיימים בין בני אדם הוא הרובד המציאותי – מה הוא באמת מרגיש כלפיי ואני כלפיו, או בניסוח אחר מה הייתה מערכת היחסים בינינו אם לא היינו בטיפול. האם הייתי רוצה לדבר אתו? להיות קרוב אליו? אם יש תחושות קשות מהרגע הראשון זו בהחלט יכולה להיות סיבה שלא להמשיך אבל באופן עקרוני חשוב לזכור שטיפול הוא גם קשר שמשתנה לאורך הזמן.
יש ציפייה שיתעוררו רגשות עזים (חיוביים ושליליים) כלפי הפסיכולוג או הפסיכולוגית במהלך הטיפול. גם התחושה שאני אהוב וגם הכאב שאני לא מרגיש אהוב הם חומרים משמעותיים שאם הם עולים ניתן וכדאי לעשות איתם עבודה משמעותית.
התאמה ערכית בין פסיכולוג/ית למטופל/ית
גם כאן שווה לחשוב על המשאלה. האם היא – “להיות דומים בכך שמחזיקים באותו סט ערכים”? אולי “לקבל חיזוק ואישור לדעות ועמדות שעשוי להיות לגביהם קונפליקט פנימי או חיצוני”? ככלל פסיכולוג אינו גורו או מחנך. גם מטפל דתי וגם חילוני צריכים להניח את הבחירות האישיות שלהם בצד ולסייע למטופל להבין את עצמו ולבחור את הבחירות שלו בעצמו.
מומחיות “בנושא” אותו המטופל/ית מביא/ה
הכשרה, מומחיות ורישוי הם אכן חשובים ביותר. אחד היתרונות החשובים של פסיכולוגיה קלינית בשבילך ואינדקס הפסיכולוגים הקליניים הוא שהם מאפשרים מציאת פסיכולוגים קליניים מתמחים או מומחים בעלי רישוי מהמדינה בקלות. השאלה מהו “הנושא” שאותו המטופל מביא כבר מורכבת יותר וזוהי בדיוק הסיבה שההכשרה כוללת השקעה רבה באבחון והערכה וכן ביישום של שיטות וטכניקות טיפוליות שונות ומגוונות. כאשר כל מה שיש לך ביד הוא פטיש כל בעיה נראית כמו מסמר. “מומחים” לנושאים או טכניקות ספציפיים נוטים ליפול לבור הזה ולכן נדרשת הערכה מקצועית כדי לנסח מוקדים ומטרות טיפוליות אפשריות. לרוב המוקדים והמטרות שונים מהאופן שבו המטופל מנסח את סיבת ההגעה שלו לטיפול במילים שלו. מטופל יכול להגיע “כי הוא במשבר דכאוני” אבל הערכה תגלה שהוא במשבר ערך עצמי שהחריפה כעת לאחר פיטורין ושהסוגייה הזו מלווה אותו כל חייו. הערכה קלינית והתאמת תכנית טיפולית מתייחסת להרבה מאוד מאפיינים שהם לא רק הבעיה או סיבת הפניה – רקע, מבנה אישיות, מוטיבציה לשינוי, ניסיון וחוויה בטיפולים קודמים, מהירות תפיסה, יכולת להתבוננות פנימית הם רק חלק ממה שחייב להילקח בחשבון.
קצת על חיפוש
בני אדם שונים מאוד באופן שבו הם מחפשים דברים ואז בוחרים ביניהם. יש מי שיראה עשרות דירות עד שיבחר ויש מי שייקח את הראשונה שתתאים לו או תמצא חן בעיניו. יש מי שתספיק לו חוסר התלהבות כדי להחליט שלא להמשיך לדייט נוסף ויש מי שבכלל לא יעצרו לבדוק איך הם מרגישים לפני שיבלו פרק זמן יחד, שלא לדבר בכלל על ההבדלים בין מה חשוב לאנשים שונים בדירות או במערכות יחסים. הסגנונות השונים האלה קשורים להמון דברים ביניהם גם לאופן שבו אנשים שונים מתנהלים במרחב הזה שבו פנטזיה פוגשת מציאות. מקובל להתייחס לפגישות הראשונות כמפגשי הכרות והתרשמות הדדיים – בפועל בחירת פסיכולוג או פסיכולוגית נעשית בשילוב שבין שיקולים רציונאליים ומודעים (מחיר, זמינות וכדו’) לשיקולים לא רציונאליים שיכולים להיות לגמרי לא מודעים ולהתגלות אם בכלל רק בדיעבד (הוא מזכיר לי את אבא שלי, אני בחיים לא אלך לטיפול למישהי שאני עשוי להימשך אליה, נראה לי שכל כך הכבדתי עליו שאני חייב להישאר וכדו’). זה נחמד ומועיל שבטיפול אפשר וגם כדאי לדבר על זה.
התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוג דר. רפאל יונתן לאוס
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של ‘פסיכולוגיה קלינית מדוברת’
תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.