כל המאמרים

הידעת?! מחקר ישראלי מצא כי טיפול פסיכולוגי דינמי קשור בירידה בשימוש ובהוצאות על בריאות.

אנונימית שואלת איך להתייחס לריבים בין ילדיה, הפסיכולוגית מאיה אשכנזי משיבה.

הפסיכולוגית מירב סקאל רוזנקו משיבה לעומק לשאלת הגעגועים לאחר סיום טיפול.

אנונימי שואל איך לבחור טיפול פסיכולוגי מתאים, הפסיכולוג דר. רפאל יונתן לאוס משיב.

אנונימית שואלת איך אפשר למצוא זוגיות כשהזהות כבר מגובשת, הפסיכולוגית מאיה אשכנזי משיבה.

אנונימית שואלת לגבי התאמה בעולם התוכן בין מטפל למטופל. הפסיכולוגית יוליה ליבס משיבה.

אנונימית מספרת על יחס מזלזל של הסביבה שלה לטיפול פסיכולוגי. הפסיכולוגית דר. שני וידרגורן משיבה על שאלותיה בנושא.

אנונימי שואל לגבי זכרונות מעומעמים של טראומה. הפסיכולוגית דר. ג'ני סינה משיבה.

אנונימית שואלת לגבי קשר טיפולי עם גבר. הפסיכולוגית יוליה ליבס משיבה.

אנונימי שואל על יחסים בעייתיים עם אביו. הפסיכולוגית מאיה אשכנזי משיבה.

אנונימית שואלת לגבי תלות בטיפול פסיכולוגי. הפסיכולוגית יוליה ליבס משיבה.

אנונימית מתמודדת עם כאב רב בזוגיות שלה, הפסיכולוגית לילך קורן מנסה לעזור.

אנונימית שואלת לגבי פחד קבוע מכישלון. הפסיכולוג יובל גאון משיב.

סבתא מודאגת שואלת אותנו לגבי נכדתה. הפסיכולוגית ד"ר שמרית כהן משיבה.

נשאלנו איך פותחים נושאים קשים בטיפול, הפסיכולוגית מאיה גלוטמן משיבה.

אז איך זה בעצם להיות מטפל? הפסיכולוגית אנה קרא איוונוב משיבה.

ד"ר ג'ני סינה משיבה על השאלה; איך להגיב מול אמא שכנראה מתמודדת עם הפרעת אכילה?

אנונימי שואל איך להתייחס לקרובת משפחה שמאבדת את עשתונותיה. הפסיכולוגית ד"ר שמרית תלרז כהן משיבה.

אנונימית מספרת על קושי ביצירת יחסים, ושואלת מהם יחסים טובים. הפסיכולוגית תמר פרידלנדר משיבה.

התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית לילך קורןכחלק מפרוייקט שאלות ותשובותבשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של ‘פסיכולוגיה קלינית מדוברת’.תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית. שאלה: היה ולא למדת ויסות רגשי בילדות, כי חיית עם הורה אלים או כל סיבה אחרת. איך אפשר ללמוד ויסות רגשי בבגרות? תשובה: השאלה החשובה הזו, נוגעת ביכולת מרכזית ומשמעותית בעולמינו, כזו שמלווה אותנו יום יום, אך אנו לא תמיד ערים אליה ולחשיבותה – היכולת

התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית סיון חורש תמירכחלק מפרוייקט שאלות ותשובותבשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של ‘פסיכולוגיה קלינית מדוברת’.תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית. שאלה איך אני יכול לשפר את התקשורת שלי עם בני גילי, יותר קליל וזורם? תשובה שואל יקר, זו שאלה שקצת קשה לענות עליה בלי לדעת יותר פרטים, לקושי שלך יכולות להיות סיבות רבות, ובהתאם לכך הדרכים לשיפור המצב. בכל זאת אנסה… השאלה הראשונה בהקשר זה

אנונימית משתפת באכזבה שלה מטיפולים פסיכולוגים, הפסיכולוגית שירן אדם משיבה.

כשאומרים “אוטיסט” אנשים מדמיינים משהו שהם מכירים, אולי את דמותו של דסטין הופמן מהסרט הקלאסי “איש הגשם” או אולי דווקא את הדמות של שלדון, המדען הגאון אך המוזר חברתית, מהתוכנית “המפץ הגדול”. אבל האמת היא שהקהילה האוטיסטית מורכבת מקשת של אינדיבידואליים, ולא סתם היא מכונה “הספקטרום האוטיסטי” – שהוא אכן ספקטרום של אפשרויות. סטפן שור, פרופסור לחינוך מיוחד ואוטיסט בעצמו, אמר משפט שמסביר עבור אוטיסטים רבים את החוויה שלהם מול

אנונימית שואלת על קשר עם דמות הורה. הפסיכולוגית מיכל קורד בילסקי משיבה.

בפרוייקט שאלות ותשובות נשאלנו איך אפשר לעזור לאדם שאיבד תקווה ומשמעות לחייו. הפסיכולוגית אנה קרא-איוונוב משיבה.

הפסיכולוגית תמר פרידלנדר כותבת על תופעת 'ילד הורי', כפי שמשתקפת בסרט 'בלתי שביר'.

הפסיכולגית יעל שדה מדברת על הקושי בלידה בזמן הקורונה, ועל הצורך בהקשבה לצרכי היולדת.

הפסיכולוגית סיון חורש תמיר כותבת על החשיבות של התפעלות מתינוק בשלבים המוקדמים של ההתפתחות.

בצל האונס האיום באילת, הפסיכולוגית מאיה אשכנזי כותבת על חינוך למיניות בריאה.

בפרוייקט שאלות ותשובות שאלה אנונימית לגבי התמודדות עם חרדה ודיכאון ועם טיקים. הפסיכולוגית מאיה גוטמן משיבה.

בפרוייקט שאלות ותשובות אנונימית שיתפה איתנו סוד. היא שאלה מדוע היא גונבת מהסופרמרקט פריטים. הפסיכולוגית תמר פרידלנדר השיבה לשאלה.

הרצפה בקליניקה שלי עקומה. אני יושבת בבוקר, מחכה למטופל הראשון, בוהה בכוננית מאיקאה, שעם כל הרפידות ששמתי על הרגלים הקדמיות שלה עדיין מאיימת לקרוס על מרכז החדר, ונזכרת- שהרצפה פה עקומה. בעיקר סביב הקיר. אבל אם פעם שעברה שחשבתי על זה תכננתי לנקום מרה באיש הפרקטים, עכשיו עולה לי המחשבה שזה חתיכת דימוי, רצפה עקומה. מי שלא יודע לרקוד אומר שהרצפה עקומה, לא? זה דימוי שהוא עלבון צורב בעיני. חסר

הפסיכולוג יותם דלאל מנתח את הסדרה ווסטוורלד, ומסביר על טראומה ודיסוציאציה.

שואל יקר מקשה על תחושות קשות שעולות בטיפול הפסיכולוגי שלו. דר. רפאל יונתן לאוס משיב על התמודדות עם כאב.

הפסיכואנליזה והקולנוע פרצו לעולמנו בסמיכות בסוף המאה ה-19 תחילת ה- 20. ייתכן שהתאומות ההיסטורית של שני התחומים הינה מבחינת צירוף מקרים, אלא שיותר סביר שהיא מבטאת שותפות גורל, שכן במידה רבה, הקולנוע והפסיכואנליזה הם מעין שני צדדים של אותו מטבע המנסה להבין את המצב האנושי ולייצר חוויה פסיכולוגית המובילה לשינוי. הקולנוע משתמש בסמלים חזותיים, שבדומה לסמלים בחלום, נובעים על פי רוב מהלא מודע של הבמאי או החולם. באולם הקולנוע החשוך

קנאה זה רגש מאוד עוצמתי. כל כך עוצמתי שהוא מוזכר פעמים רבות בתנ״ך כמוביל לפעולות הרסניות, במיוחד בין אחים. יש שיגידו שזה רגש חייתי, שכן ישנן עדויות לכך שגם בעלי חיים מסוימים חשים קנאה. מה שבטוח, זה רגש מעניין ומורכב. הפסיכואנליטית, מלאני קליין, מבדילה בין שני סוגים של קנאה:האחד: ״קנאה״ – Jealousyהשני: ״צרות עין״ – Envy קנאה (jealousy) – רגש שפרויד חקר ומלאני קליין המשיכה בעקבותיו. זהו רגש הנוצר ב״משולש״-

פעמים רבות מטופלים שואלים בתחילת טיפול: אבל איך זה אמור לעבוד? איך כל הדיבורים הללו אמורים לעזור לי לשנות התנהגויות שפוגעות בי, לצאת מתקיעות מקצועית, למצוא זוגיות אחרי אלף שנות בדידות? איך לעזאזל זה אמור לעזור?אני מנסה להסביר כמיטב יכולתי, וגם אומרת, שקשה להבין בלי להתנסות. טיפול מבינים דרך הרגליים. ואין ברירה, צריך לקפוץ למים ולקוות לטוב. זה יהיה יותר מובן ככל שהתהליך יתקדם. ובכל זאת…. הנפש שלנו מגינה על

בשנת 2013, יצא הסרט ״לשבור את הקרח״, בו הכרנו את שתי הנסיכות לבית ארנדל: אלזה, האחות הבכורה בעלת כוחות הקסם המקפיאים, ואנה, האחות הצעירה החברותית והחמה. כבר בסרט הראשון ראינו אותן מתמודדות עם קונפליקטים פנימיים. ראינו את אלזה מתמודדת עם פחד מרגשותיה ועם הצורך להסתיר אותם ולהתנתק מהעולם עד שאלו פורצים ממנה ללא שליטה, וכן ראינו את אנה מתמודדת עם תחושות של דחייה מצד אחותה, כאשר היא זקוקה לקשר וכמהה

משהו בתקופה האחרונה מרגיש כאילו מישהו כיבה את האור. הרבה ממה שאנחנו מכירים בעולם השתנה בפתאומיות ובדרמטיות. אנשים איבדו ומאבדים את עבודתם, ילדים קמים בבוקר ואינם הולכים לביה”ס והגן, אנשים הונחו למעט ביציאה מהבית, למעט במפגשים עם אחרים, למעט במגע. מפגשים ארעיים ברחוב הפכו מרוחקים, חשדניים. חשוך פה עכשיו, חושך מצרים. קשה לפלס את הדרך בכל החשיכה הזאת ומאיפה בכלל מתחילים? איך אפשר לראות כשאי אפשר לראות? בספר “כל האור

לפני כמה ימים, התפנה לי זמן, ‘חלון’ של שעתיים בין פגישות. כמו בפעמים אחרות, מיד חשבתי לעצמי – מעולה, זמן לנצל לדברים שדחיתי, צריך להספיק כמה שיותר! רק שבמקביל, הגוף הגיב בתגובה הפוכה, תגובת מתח. בין רגע נשאב ממני הכח, וחשתי עייף ומבולבל. ניסיתי להכריח את עצמי להתחיל משהו: לקרוא מאמר, לכתוב פוסט מקצועי… אבל המח רץ, והתקשיתי להתרכז. יש כל-כך הרבה דברים שאני צריך לעשות, ואני לא יודע מה

חרדה מג’וקים, ממחטים, פחד גבהים, מבלונים, מטיסות, ממים, ממעליות, מבעלי חיים, ממבחנים ומרעמים הם חלק מפחדים ספציפיים של ילדים (וגם של מבוגרים יש לציין). בניגוד למבוגרים, לילדים יש מעט פחות יכולת לוויסות עצמי או יכולת להתמודד עם הפחד לבד, והדבר מורכב יותר עבורם עקב הדמיון העשיר המזין את החרדה. הבחנה בין פחד לחרדה:פחד הוא רגש אבולוציוני וחשוב מבחינה הישרדותית. למשל- אם נראה אריה ביער כדאי מאוד שנפחד ונברח, או אם

נראה כאילו רק אתמול נולדו, וכבר יש להם עולם משלהם. הם משחקים עם חברים, רבים איתם, כועסים, אוהבים, מקנאים, אבל גם עכשיו הם זקוקים לנו מאוד. שנקשיב, שנבין, שנהיה שם איתם ונדריך אותם באיך להתמודד עם העולם. אין כמו סיפור כדי לגעת בלב. סיפור יוצר עניין, מאפשר שיח והרבה יותר קל לדבר על דברים שקורים ל”אחרים”. דרך סיפור נוכל להכיר את הרגשות והמחשבות של הילד שלנו, להעביר מסר חינוכי או רגשי

חברות וחברי הקהילה הגאה נוטים להתמודד לאורך חייהם עם יותר קשיים נפשיים ורגשיים מהאוכלוסיה הכללית. ללהטב”ק נטייה לחוות יותר דיכאון, חרדה, פגיעה עצמית, סמים, הפרעות אכילה ועוד בהשוואה לאוכלוסיה, ונמצאות.ים בסיכון גדול יותר לאובדנות. הסיכון עולה במיוחד כשמדובר בביסקסואליות.ים או טרנס*. מעניין שלמרות תנועות חיוביות מבחינה חוקית וחברתית בעולם, הדבר לא גרם להפחתת הפער בהתמודדות הנפשית של הקהילה הגאה למול שאר האוכלוסיה. מדוע זה? הומוסקסואליות הוגדרה כהפרעה פסיכיאטרית בספר האבחנות

(אלונה, בת 3.5 מפחדת מהחושך ואני מספרת לה סיפור לפני השינה).אני: “פעם היו משפחה של פילים והם היו מאוד מאושרים ואוהבים. הם אכלו בננות ביחד ועלים מהעץ, הם טיילו ביחד והתרחצו במי הנהר. ככה בכל יום ובכל לילה הם הלכו לישון בבית שלהם בג’ונגל. עד שלילה אחד פילפלונת אמרה: “אמא, אבא, אני לא רוצה ללכת לישון עכשיו”. הוריה שאלו אותה, “למה פילפלונת”? “כי כשהשמש הולכת לישון יש חושך ואני לא

אנשים רבים שואפים לשלמות: בעבודה, במראה, בזוגיות או בציפיות שלהם מאחרים. פרפקציוניזם מעמיד בפנינו מספר בעיות: ראשית, שלמות היא אידיאל, שכמעט בהגדרה שלו הינו בלתי ניתן להשגה. כמו לנסות לעמוד באמצע קשת בענן – ככל שתתקרב, היא תתרחק. בעיה נוספת היא שהקריטריונים למדידה של שלמות מוטלים בספק. איך הגענו לקריטריונים האלה? האם הם נכונים? האם הם ישארו כך תמיד? שלמות לא משאירה מקום לשיפור. היא הטוב ביותר, האולטימטיבי. האירוניה של

למה לשלוח ילדים, במיוחד ממש קטנים, לפסיכולוג? הם הרי לא יושבים ומדברים כמו מבוגרים, ואולי עדיף “טיפול רגשי” שמשתמש בכלים לא מילוליים? איך נראה טיפול פסיכולוגי לילדים?טיפול פסיכולוגי לילדים הוא למעשה טיפול רגשי שמבוצע על ידי פסיכולוג. ואכן לילדים, במיוחד לצעירים שבהם, אין עדיין את כל המילים כדי לספר על עולמם הפנימי. לכן, פסיכולוגים שעובדים עם ילדים מטפלים באמצעות משחק. בקליניקות שלהם לא תמצאו רק שתי כורסאות, שולחן וטישו, אלא

אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה.שָׁנִים רַבּוֹת הֵם שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם בַּחֹם וּבַקֹּר,שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת,כִּמְעַט נוֹצָר רֹשֶם שֶׁל שַׁלְוָה.אֵין הֵם זָזִים מִמְּקוֹמָם וְכָךְ נִסְתָּרִים הַבְּקִיעִים.מֵעֵין גַּאֲוָה.שָׁנִים רַבּוֹת עוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם בְּצִפִּיָּה.מִי שֶׁעָתִיד לְְְשַׁבֵּר אוֹתָםעֲדַיִן לֹא בָּא.וְאָז הָאֵזוֹב מְשַׂגְשֵׂג, הָאַצּוֹת נִגְרָשׁוֹת וְהַיָּם מֵגִיחַ וְחוֹזֵר,וְדוֹמֶה, הֵם לְלֹא תְּנוּעָה.עַד שֶׁיָּבוֹא כֶּלֶב יָם קָטָן לְהִתְחַכֵּךְ עַל הַסְּלָעִיםיָבוֹא וְיֵלֵךְ.וּפִתְאֹם הָאֶבֶן פְּצוּעָה.אָמַרְתִּי לְךָ, כְּשֶׁסְּלָעִים נִשְׁבָּרִים זֶה קוֹרֶה בְּהַפְתָּעָה.וּמַה גַּם אֲנָשִׁים. ***יש רגעים שמגיעים לפתע, לעתים

כמעט בכל פרודיה על דמות המטפל תופיע סצנה בה המטופל שואל את המטפל שאלה, או מטיח בו האשמה, או מספר ספור נוגע ללב והמטפל ברגע של פאסון עילאי לוקח פאוזה רבת חשיבות ושואל “ואיפה זה פוגש אותך?…”. השאלה הזו, כך נדמה, אינה נעימה לאוזניים. רבים תוהים למה המטפל שואל כל-כך הרבה שאלות והרי אנשים מגיעים לטיפול על מנת לקבל תשובות. אז למה באמת? ומה זו בכלל השאלה הזו “איפה זה

אזהרת ספוילר** מאת: מרים רות, איורים: אורה איל הספר הקלאסי, האלמותי, עליו גדלו דורות של ילדים, הוא לכאורה סיפור על חמישה בלונים צבעוניים שאמא הביאה לחמישה ילדים. למעשה, מדובר מעשה המגולל את המורכבות הפסיכולוגית של התמודדות עם אובדן. בספר מתוארים חמישה אובדנים שונים בטבעם ובדרכי ההתמודדות של הילדים איתם. למול ההתמודדות של הילדים נוכל לראות גם את השוני בתגובת הסביבה לאובדן (אותה מייצגת תגובת המספר בסיפור). ראשון, אורי והבלון הירוק.

אנו נמצאים בתקופה שבה קיים שוויון רב יותר בין המינים מכל תקופה אחרת בהיסטוריה. אבל כשמתבוננים על השינויים החיצוניים בלבד, לא תמיד שמים לב לדברים שעוד לא הדביקו את הפער באופן מלא. בניהם, הקושי שנשים רבות עדיין חוות מול אסרטיביות וביטוי הקול האישי. למשל: נשים פחות מתמקחות על השכר ופחות מבקשות העלאה, ובסיטואציות בהן מצופה להפגין ידע, כמו בשיעורים באוניברסיטה, נשים פחות משתתפות בשיעור או שואלות שאלות. הפסיכולוגית פרופ’ קרול

טיפול קבוצתי, 2019. ילדים בני 10-12.אדם: “אני רוצה להגיד לכם משהו, עשיתי אבחון ואני אוטיסט”.קבוצה: “אבל.. אתה ממש לא נראה ככה… אנחנו מכירים אותך, אתה… אדם”.אדם: “אני עדיין אדם… ואני אוטיסט”.קבוצה: “אז מה זה אומר?” – השמות בדויים (אבל לא מקריים) כדי לשמור על הפרטיות. עשרה מיתוסים נפוצים בקשר לאוטיסטים: מיתוס: אוטיסטים לא מרגישים רגשות כמו עצב, שמחה או קנאה.האמת: אוטיסטים מרגישים מנעד רחב (לעיתים מאוד!) של רגשות אך לעיתים

אנחנו חוזרים לשגרה חדשה של חיים לצד קורונה. מה זה אומר “שגרה חדשה” ומה עבר על הנפש שלנו בזמן הזה? לשאלה זו אין תשובה אחידה, מכיוון שכל אחת ואחד מאיתנו עבר משהו קצת אחר. המורכבות של הנפש הפרטית, בתקופה המסוימת הזו, פגשה את המציאות והאילוצים שנכפו עליה מבחוץ. ולקושי נפשי, בניגוד לקורונה, אין בדיקות מעבדה. אפשר להרגיש בערבובייה עצב, שהתקופה הסתיימה, ושמחה על מפגש מחודש, רגשות אשם על מה שהיה

בפוסטים הקודמים בסדרה (ראשון, שני) דיברנו על “מיינדפולנס”, ואיך זה עשוי לתרום לבריאות ולרווחה הנפשית שלנו. לצורך כך, הכרנו את ההגדרה של פרופ’ ג’ון קבט-זין למיינדפולנס:1. הפנייה מכוונת של תשומת הלב – היכולת לכוון את הקשב שלנו למקום בו אנו *בוחרים* שיהיה2. תשומת הלב, הקשב, מופנים לרגע ההווה, ל”כאן ועכשיו”3. תשומת הלב הינה תשומת לב *לא-שיפוטית* אנו מגיעים היום לרכיב השלישי, והחשוב כ”כ בהגדרתו של קבט-זין: תשומת הלב אותה אנו

בתקופה האחרונה אנחנו שומעים הרבה על עליה בנרקיסיזם, והדור הצעיר של היום מואשם בהיותו דור נרקיסיסטי. אז מה זה בעצם אומר? האם זה נכון? אפשר להתייחס לנרקיסיזם דרך כמה נקודות מבט, שלא בהכרח סותרות אחת את השנייה: כהפרעת אישיות, כציר התפתחותי ומרכיב באישיות של כולנו, וכתופעה חברתית- תרבותית. ‘הפרעת אישיות נרקיסיסטית’ היא הגדרה הלקוחה מהעולם הפסיכיאטרי, והיא מתייחסת לאנשים שבבסיס הערך העצמי שלהם פגוע מאוד. הפתרון של הנרקיסיסט לבעיה הזו

נולד/ה לכם תינוק או תינוקת מתוקים וחייכניים. אבל שכחו לספר לכם שחוץ מהם נולד לכם עוד משהו הרבה פחות מתוק (וזו לא השלייה), נולדה לכם אשמה. הורים מכירים את האשמה מקרוב, קרוב מידי. חלקם אף הכירו אותה עוד כשילדם היה בבטן, כאילו צמחה לה יחד עם העובר הקטן ככל שהבטן גדלה. הורים יכולים להרגיש אשמה כמעט על כל דבר שהם עושים. את יכולה להרגיש אשמה על כך שילדת עם או