הבעיה היא שלא תירגלו אותך בזה…אומרים לך. תקשיבי. תעשי. הקף בעיגול. סמן בקו. אל תשקלי דעת או דעה או מה דעתך. תתרגלי לא להחליט. לא לבד. אף פעם לא לבד. לא להחליט לבד. לא על דעת עצמך. דעת עצמך לא מוסמכת, אל תסמכי עליה. מתוך ׳צירי תנועה׳ / רלה מזלי
נהלי קורונה החדשים (או: מה יודעת הרפואה?)
לאחרונה ישנה הצפה של מידע שמגיע מבתי החולים וחדרי הלידה בנוגע לנהלי הלידה החדשים בראי מגפת הקורונה. נהלים, כך נראה, שנועדו לדעת כיצד יש לנהוג בשעת קורונה, על מנת לשמור על תקינות ההתנהלות בבית-החולים, בחדר הלידה ועל הבריאות הצוות והיולדות. הנהלים החדשים מעוררים בלבול ושאלות הנוגעות למהלך הלידה ולשהות אחריה: האם הלידה מתרחשת עם מסיכה/בלי מסיכה? כמה מלווים מותר בחדר הלידה ולאחר הלידה? האם קיימת האפשרות ללידה בחדר לידה טבעי? האם אם חולת קורונה מופרדת מתינוקה לאחר הלידה? כיצד נוהגים כאשר האם או אחד ממלוויה אמור להיות בבידוד? הבלבול ואי-הידיעה עלולים להוביל להצפה של חרדה אצל האישה שמצפה לתינוק. חרדה היא משתקת, מצמצמת ומקשיחה. היא הפעולה ההפוכה של לידה.
מה יודעת האישה?
אישה בהריון היא אישה שמפנה מקום, לעובר ואח״כ לתינוק, לחוויות שעתידה לעבור, הכואבות והמשמחות, לאי הידיעה השולטת בתהליך הזה, לשינויים שעומדת לעבור פיזית ונפשית. כל אישה נושאת בתוכה וברחמה סיפור אחר של הריון ולידה, המגלם בתוכו את הניסיונות, האכזבות, הכאבים, האובדנים לצד ההתרגשות, השיאים ונקודות האור. אלו מלווים את תהליך ההריון והלידה, כמו רוח רפאים בלתי נראית, ומכתיבים פעמים רבות גם את האופן בו נשים ניגשות ומגיבות לחוויות השונות שעוברות עליהן במהלך ההריון. לכן, אישה בהריון ובתהליך לידה (וגם לאחר הלידה) היא אישה שנמצאת במקום רגיש ופגיע וחשוף. זוהי אישה שפינתה מקום וכעת זקוקה למקום עבורה, לתמיכה, לליווי, לרגישות עצומה. כדי שאישה תוכל ללדת היא צריכה לחוש בטוחה, עטופה ומוגנת. זאת כדי שתוכל לשחרר, להרפות, לדעת את גופה ונפשה ולקבל אל תוך העולם את ילדה.
אז מי מחזיק.ה בידע?
בזמן לידה רגיל, כזה שאיננו ׳חירום׳, נשים מתרגלות קבלה, מעלות בראשן אפשרויות שונות ללידה, מנסות להכיר את עצמן ואת גופן ולדעת מה עלול לצפות להן לאורך התהליך. הן נותנות אמון במלווים שלהן, בבית החולים, בצוות הרפואי, שהם גם מחזיקים בידע של מה נכון ובטוח עבורן ועבור התינוק שבבטן. הן מקוות שיהיה טוב. באופן זה, הן מנסות לצמצם ולהקטין את החרדה המאיימת עליהן. אבל לפעמים זה לא מספיק להאמין, לקוות ולתת אמון. לפעמים נשים מסיימות את הלידה פצועות וכואבות ולא בגלל הפיזיות שבלידה. הן פצועות ומדממות כי הנפש פגועה, כי במקום החשוף ביותר שלהן פצעו אותן מבלי שהיתה להן היכולת להבין את הפגיעה באותם הרגעים וגם אם הבינו, לא תמיד היה בכוחן לשמור על עצמן או להלחם. לעיתים נלחמו ואזלו כוחותיהן. כן, גם זה קורה בלידות. כשמעט השליטה שנשים מנסות להשיג על גופן ונפשן נשמטת (ולעיתים אף נלקחת) מאיתן. כשהתחושה היא שהדעה שלהן, הידע שלהן נרמסו.
עכשיו יש גם קורונה וצווי חירום ותקנות ונהלים חדשים שמשתנים מיום ליום. אלו מקבלים מעמד מיוחד של ׳שעת חירום׳ ועל מזבחם ישנו חשש לאבד עוד מחוויית השליטה של נשים בלידה. איך מתרגלים לא רק להתרגל? איך מתרגלים לא בהכרח להסתגל? איך מתרגלים להטיל ספק או אפילו להתעקש כאשר התרגלתן אחרת? כאשר הפגיעות היא רבה כל-כך? לפעמים נשים לא רוצות לדעת כדי לא להעצים את הפחד, אולם כדי לעמוד על הדעת יש קודם כל לדעת…
מה חשוב לדעת?
זכותה של אישה על גופה– כל פרוצדורה שמתבצעת בגופך, באם את כשירה לקבל החלטה (ומצב לידה אינו הופך אותך ללא כשירה), חייבת לקבל את ההסכמה שלך. פירושו של דבר, קודם-כל, הוא שמותר לך לסרב. מעבר לכך, פירוש הדבר הוא שמוטל על הצוות ליידע אותך ולערב אותך בכל שלב בטיפולך. יש לכך גם משמעויות נפשיות – כשמערבים אותנו בדברים אנו לרוב חשים פחות חסרי אונים וחסרות פנים.
זכותה של אישה על נפשה! – זכותה של אישה (וכל אדם, למעשה) לקבל טיפול מכבד, כזה ששפתו ראויה, טון הדיבור בו נעים והתוכן לא פוגעני ורצוי אף מרגיע ומעצים. המשמעות היא שאפשר ורצוי לא להסכים לטיפול שאיננו כזה. לא להסכים לקבל יחס שאינו הולם את מצבך ואינו רגיש למעמד הלידה החשוף והפגיע.
זכותה של אישה על תינוקה – התינוק הוא של האמא (והאבא) וההחלטות הנוגעות אליו הן בידי ההורים. לא ניתן להפריד בכוח תינוק מאמו! ניתן אולי לשקול זאת יחד עם ההורים אם זה הדבר הנכון ביותר רפואית עבורו, אולם ההורים הם אלו שאמורים לקבל את ההחלטה. גם במצב של הדבקות בקורונה, עמדת ארגון הבריאות העולמי הוא שיש לעודד אישה חולת קורונה לאחר לידה להניק את תינוקה בבטיחות, לבצע עימו מגע של עור-לעור ולשהות עימו באותו החדר (בביות מלא/אפס הפרדה).
זכותה של אישה למנות בא-כוח שישמור על זכויותיה וזכויות תינוקה – אם את חשה חוסר בטחון ביכולתך לשמור על זכויותייך אלו, עדכני את מלווה הלידה שלך בנקודות החשובות והמשמעותיות עבורך על מנת שהוא יוכל להתעקש עליהן במידת הצורך.
כפי שלפעמים עליכן להזכיר לעצמכן שהריון ולידה הם תהליכים טבעיים של הגוף, על אף הקושי שמתלווה אליהם, כך חשוב להזכיר לעצמיכן שהרגשות שלכן והתחושות שלכן הם טבעיים וחשובים ונכונים.
אישה יקרה, הדעה שלך חשובה, הדעה שלך *גם* היא מוסמכת, על גופך, על נפשך, על תינוקך.
יעל שדה הינה פסיכולוגית קלינית.
הרשומה עלתה ב‘פסיכולוגיה קלינית מדוברת’.