נולד/ה לכם תינוק או תינוקת מתוקים וחייכניים. אבל שכחו לספר לכם שחוץ מהם נולד לכם עוד משהו הרבה פחות מתוק (וזו לא השלייה), נולדה לכם אשמה.
הורים מכירים את האשמה מקרוב, קרוב מידי. חלקם אף הכירו אותה עוד כשילדם היה בבטן, כאילו צמחה לה יחד עם העובר הקטן ככל שהבטן גדלה.
הורים יכולים להרגיש אשמה כמעט על כל דבר שהם עושים. את יכולה להרגיש אשמה על כך שילדת עם או בלי אפידורל, על כך שהנקת או שלא הנקת, על כמה אתה סבלני וקשוב, על כמה יש או אין לך כח, על כמה הבעת את הכעס שלך או הסברת בדרך רגועה.
האשמה יכולה להתיש מאוד, ליצור מצוקה ממשית ודאגה. לפעמים היא יכולה להרגיש כעונש שאנחנו מענישים את עצמנו על מה שנראה לנו שלא עשינו נכון, והיא לא עוזבת, כאילו נתקעה.
מה עושים עם האשמה
- כדאי להכיר בה, היא שם ואתם לא היחידים. זה שאתם מרגישים אשמה זה לא אומר שאתם הורים לא טובים.
- נסו להקשיב לה. אשמה היא דרכה של הנפש לסמן לנו אזורים שעלינו להיות קשובים להם, אזורים שאולי לא פעלנו בהם נכון עבור הילדים או עבור עצמנו.
- נסו להבין עם עצמכם מה הביא אתכם להרגיש אשמה. האם פעלתם באופן שיכול לפגוע בילדים? או שאולי אתם קשים מידי עם עצמכם או דורשים מעצמכם יותר מידי?
- השתמשו באשמה כדי לסמן לכם קו מנחה להתנהגות הבאה.
זכרו, אי אפשר לענות על כל הדרישות של הקטנים. יותר מכך, גם אם היה דבר כזה הורה “מושלם” שמספק לילדיו את כל צרכיהם בצורה אבסולוטית, הוא לא היה מאפשר לילדים לגדול, להתפתח וללמוד איך להשיג דברים בכוחות עצמם.