הפסיכואנליזה והקולנוע פרצו לעולמנו בסמיכות בסוף המאה ה-19 תחילת ה- 20. ייתכן שהתאומות ההיסטורית של שני התחומים הינה מבחינת צירוף מקרים, אלא שיותר סביר שהיא מבטאת שותפות גורל, שכן במידה רבה, הקולנוע והפסיכואנליזה הם מעין שני צדדים של אותו מטבע המנסה להבין את המצב האנושי ולייצר חוויה פסיכולוגית המובילה לשינוי. הקולנוע משתמש בסמלים חזותיים, שבדומה לסמלים בחלום, נובעים על פי רוב מהלא מודע של הבמאי או החולם. באולם הקולנוע החשוך והמוגן הצופה מרשה לעצמו להסיר את הגנותיו, וכמו החולם הוא בא במגע עם משאלות כמוסות ויצרים מודחקים שלו עצמו. קשר נוסף בין שני התחומים הוא הדגש המשותף על מיניות ותוקפנות הנובע מתוך הבנה שאלו הכוחות המניעים בני אדם באשר הם.
פסיכואנליזה והשלב האדיפאלי
נושא המיניות והתוקפנות בפסיכואנליזה הקלאסית מתנקז לשלב האדיפלי כפי שפרויד ניסח לראשונה. על פי פרויד, השלב האדיפאלי מתרחש בין גילאים שלוש לחמש (בערך) ועשויות להיות לו השפעות מכריעות על התפתחות האישיות בבגרות. לטענתו, בגילאים אלו, בנים מפתחים משאלות מיניות כלפי האם ופנטזיות תוקפניות כלפי האב שהופך ליריב מדומיין העומד בדרכם. פרויד תיאר מהלך דומה גם אצל בנות אך תיאוריה זו נותרה שנויה במחלוקת ובהמשך זכתה להתאמות ולשינויים.
אם כן, כפסיכולוג אני נשאל לא פעם על המשמעות של השלב האדיפאלי וכיצד ייתכן שפרויד ייחס עולם גדוש כל כך של פנטזיות תוקפניות ומיניות לילדים. למעשה, אין דרך פשוטה להסביר את הרעיון האדיפאלי, וזאת מכיוון שהשימוש שעושה פרויד במיתוס של אדיפוס מוצג כמטפורה כוללנית שיש בה כדי להעביר רעיון מקיף על טבע האדם. פרויד מתייחס לתנועה התפתחותית בעולמו הנפשי של התינוק: מחוויה חושית של חיבור גופני עם האם, למערכת *משולשת*, שבה שותף גם האב (הממשי או סמלי) כמתווך את כניסתו של הילד/ה למציאות החברתית, על כל הנורמות והחוקים הכרוכים בה.
תסביך אדיפוס כפי שמשתקף בסרט בחזרה לעתיד
השלב האדיפאלי, יכול בקלות להתפתח לקונפליקט אדיפאלי המוכר גם כ”תסביך אדיפוס”. תנאי מכריע לקיומו של תסביך מתרחש כשההורים – תהא הסיבה אשר תהא – מתקשים לספק את צרכיו הרגשיים של הילד. “התסביך האדיפאלי” עשוי להתבטא בווריאציות רבות ומגוונות, ועם השנים הפכה התיאוריה מאחוריו לכלי נוח לניתוח קולנועי דרכו אפשר לבחון את המניעים הלא מודעים של גיבורים הנתונים בקונפליקט ואת ניסיונם להיחלץ ממנו.
אם כן, בניסיון להיעזר במדיום הקולנועי כדי להמחיש לפחות אספקט מסוים של השפעות התסביך האדיפאלי בבגרות, יצרתי סרטון קצר בו אני חוזר לקלאסיקה – “בחזרה לעתיד” – ולגיבורה, מרטי, נער מתבגר ויצרי המתגלגל בטעות למסע בזמן ופוגש את הוריו בעבר, כשהם בני גילו.
מוזמנים לצפות בסרטון כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=rg9lVgLncGQ&t=27s
המאמר פורסם בדף הפייסבוק של פסיכולוגיה קלינית מדוברת.