מיתוסים באוטיזם/ יעד מידן

טיפול קבוצתי, 2019. ילדים בני 10-12.
אדם: “אני רוצה להגיד לכם משהו, עשיתי אבחון ואני אוטיסט”.
קבוצה: “אבל.. אתה ממש לא נראה ככה… אנחנו מכירים אותך, אתה… אדם”.
אדם: “אני עדיין אדם… ואני אוטיסט”.
קבוצה: “אז מה זה אומר?”

– השמות בדויים (אבל לא מקריים) כדי לשמור על הפרטיות.

עשרה מיתוסים נפוצים בקשר לאוטיסטים:

מיתוס: אוטיסטים לא מרגישים רגשות כמו עצב, שמחה או קנאה.
האמת: אוטיסטים מרגישים מנעד רחב (לעיתים מאוד!) של רגשות אך לעיתים מתקשים לבטא אותם דרך שימוש בשפה מדויקת. אין זה מבטל את הרגש ולעיתים אף הופך אותו לעוצמתי יותר. הסבר מדויק, מכיל ומשקף מהאחר גורם להם להיות מובנים יותר לאחרים ואף לעצמם!

מיתוס: לאוטיסטים יש פגיעה שכלית
האמת: פעמים רבות, אוטיסטים יכולים להיות בעלי יכולות יוצאות דופן בתחומים מסוימים (נגינה, קריאה, זיכרון ועוד) כאשר דווקא המבנה שלהם יכול לאפשר מיקוד קיצוני של תחום עניין מסוים ולהעצים את יכולתם בו. בהיסטוריה יש דוגמאות רבות של נגנים מחוננים, גאוני מחשבים, היסטוריונים ואפילו כדורגלנים נדירים. עם זאת, יש אוטיסטים הסובלים גם מפגיעה שכלית וגם פה יש ספקטרום (מענד) רחב.

מיתוס: אוטיסטים אינם מעוניינים בעולם חברתי ותקשורת בין אישית
האמת: לאוטיסטים רבים יש כמיהה עצומה לקשר משמעותי עם האחר. הם חווים לעיתים קרובות בדידות ובשל קשיים בתקשורת בין אישית נראים מנותקים ומתנגדים, אך הם מייחלים לחברים וקהילה תומכת. כאשר הם מצליחים ליצור קשר זה, לפעמים דרך תיווך טיפולי, הם יחושו סיפוק רב ואף אושר.

מיתוס: אוטיזם נגרם בשל בעיה בהורות בכלל וקושי עם האם בפרט.
האמת: בעבר, אכן אמהות הואשמו באוטיזם של ילדיהם ואף התבססה תיאוריה שזכתה לשם: “הנחת האמא הקרה” (בסרט: “טמפל גרנדין”, סיפור אמיתי על אוטיסטית שהפכה לאחת מהנשים המשפיעות בעולם, יש דוגמא כזו). הנחה זו הופרכה לחלוטין וכיום ברור כי אוטיזם היא נטייה מולדת. אנו זוכים לראות הורים חמים ומסורים עוטפים את ילדיהם האוטיסטים ויוצרים להם עתיד טוב יותר.

מיתוס: כל האוטיסטים צריכים מערכות חינוך מיוחדות וקהילות סגורות.
האמת: שילוב של אוטיסטים רבים בכיתות רגילות (לעתים עם סייעת) עוזר להם רבות להשתלב במרחב הבין אישי ובעולם. היבט מפתיע: הילדים האחרים נתרמים רבות משילוב זה (אנו רואים זאת בטיפולים הקבוצתיים בהם האוטיסטים משולבים עם ילדים עם קשיים אחרים בהצלחה לשני הצדדים). עם זאת, יש אוטיסטים שיצטרכו כיתות קטנות ומותאמות או בתי ספר מיוחדים.

מיתוס: אוטיסטים לא יכולים להבין הומור, להתבדח או לקלוט סרקזם.
האמת: בגלל קושי בהסמלה (סימבוליזציה) והבנה של הרבדים הנסתרים של השפה, אוטיסטים אכן מתקשים בהבנת שפה שאינה ישירה. פעמים רבות, הם יתקשו לקלוט אינטונציות משתנות שאכן נחוצות בהבנה של אמירות סרקסטיות או מחוות ציניות. עם זאת, אוטיסטים רבים יהיו בעלי הומור נהדר אם כי ייחודי ואחר (אבל מאוד מאוד מצחיק). תיווך, הסבר ואף לימוד של כללי השפה יעזור לאוטיסטים להבין אותה כמו שאחרים יכולים להתאמן על כלי נגינה או להבין חוקי תנועה במדינה זרה ולא מוכרת.

מיתוס: אוטיזם זו מחלה ואפשר להירפא ממנה בדרכים שונות
האמת: אוטיזם אינו מחלה אלא מבניות ביולוגית אשר משפיעה על המוח והאישיות של האדם ומעצבת אותו ואת חייו, ולכן האדם והאוטיזם הם היינו הך ולא ניתנים להפרדה אחד מהשני.

מיתוס: אוטיזם נגרם בגלל חיסונים
האמת: בקצרה: לא! בהרחבה: ממש לא!

מיתוס: מאוד קל להבחין באוטיסטים, הם מוזרים ולא משתלבים.
האמת: נזכיר שוב את הספקטרום. יש אוטיסטים שייראו ויחוו שונים ויש אוטיסטים בינינו- בעבודה, בחדר הכושר, באולם הקולנוע ובין מכרנו, ויש אפילו מפורסמים שיוצרים שינוי משמעותי בסביבה (ראו מקרה גרטה טונברג).

מיתוס: אז למעשה אי אפשר לטפל באוטיזם.
האמת: לא מדויק. האוטיסטים כמו גרים בכוכב משלהם. הוא דומה לכוכב שלנו. גם שם יש שפה, כללים, חוקים. הוא גם מאוד שונה. בכוכב הזה יש הגדרות לשוניות שונות, תרבות שונה וגם נופים וקווי מתאר שונים. איננו רוצים לשנות אותם וגם אם היינו רוצים לא היינו מצליחים, בדיוק באותה מידה שלא היינו יכולים להפוך איש מאדים לתושב כדור הארץ. אז מה אנחנו כן יכולים לעשות? ראשית להבין שהם חיים כאן אתנו. במידה מסוימת הם תיירים בעולמנו ועלינו לנסות ללמד, לתווך ולשקף להם את השפה והכללים בכוכב שלנו. שוב, איננו יכולים לשנות אותם אך אם נתאמץ בדרך הנכונה נוכל פשוט להיפגש איתם בגשר שנבנה ביחד בין שתי העולמות. כאשר ניפגש איתם על הגשר הזה נוכל להזמין אותם לעולמנו ולקוות לקבל הזמנה לעולמם. ההזמנות האלו תחומות בזמן ואז כל אחד מאיתנו יוכל לחזור לעולמו וכאשר נהיה מוכנים נשוב להיפגש על הגשר. זהו למעשה טיפול, קשר הורי וגם, באופן מסוים, חברות.

הכותב הינו פסיכולוג קליני מומחה ומדריך

לקריאה נוספת:
http://hevrutah.co.il/the-blog/

המאמר המקורי פורסם בדף הפייסבוק של קלינית מדוברת: https://www.facebook.com/clinicalpsyIsrael/