נרקיסיזם – למה בעצם מתכוונים?

בתקופה האחרונה אנחנו שומעים הרבה על עליה בנרקיסיזם, והדור הצעיר של היום מואשם בהיותו דור נרקיסיסטי. אז מה זה בעצם אומר? האם זה נכון?

אפשר להתייחס לנרקיסיזם דרך כמה נקודות מבט, שלא בהכרח סותרות אחת את השנייה: כהפרעת אישיות, כציר התפתחותי ומרכיב באישיות של כולנו, וכתופעה חברתית- תרבותית.

‘הפרעת אישיות נרקיסיסטית’ היא הגדרה הלקוחה מהעולם הפסיכיאטרי, והיא מתייחסת לאנשים שבבסיס הערך העצמי שלהם פגוע מאוד. הפתרון של הנרקיסיסט לבעיה הזו הוא להימנע בכל דרך אפשרית מלבוא במגע עם החלקים הפחות מוצלחים של עצמו. כך מעל לפני השטח הוא מפגין יהירות, התנשאות ותחושת חשיבות עצמית מופרזת. סביר להניח שיהיה עסוק בפנטזיות על הצלחה גרנדיוזית ויצפה ליחס מיוחד בכל מקום אליו יפנה. אנשים כאלו מעוניינים רק בחברתם של אחרים לתחושתם הם חשובים ומיוחדים כמותם והם מצפים להערצה מהסביבה. האפיונים האלו לא בהכרח מפריעים לסביבה, וישנם נרקיסיסטים אינטליגנטים ומוכשרים שמככבים בתחומים מקצועיים שונים ואף תורמים לחברה. הקושי בהתמודדות עם נרקיסיסטים הוא בעיקר בגלל הנטייה להקטין אחרים על מנת להרגיש שהם שווים יותר, ולהשתמש ביחסים עם אחרים באופן נצלני על מנת להאדיר את עצמם. בנוסף, כאשר משהו מצליח לחדור את ההגנה הנרקיסיסטית ולפגוע בערך העצמי, צפוי האדם להגיב בזעם ובתלונה קשה על כך שלא מעריכים ולא מכבדים אותו.

פרויד התייחס לנרקיסיזם כטעות בכיוון של השקעת הלבידו (אנרגיית החיים). לפי פרויד בריאות מתבטאת ביכולת לאהוב ולעבוד, כלומר להשקיע לבידו באנשים אחרים ובעבודה. הרעיון הזה לפיו אם הלבידו מופנה פנימה אז הוא לא מופנה החוצה, נראה הגיוני וגם מסתדר עם ההגדרה הפסיכיאטרית ועם הסיפור המוכר על נרקיסוס שהיה מאוהב בעצמו. אבל קוהוט שהיה המוביל של זרם “פסיכולוגיית העצמי” התייחס לנרקיסיזם בצורה קצת אחרת- ציר מרכזי בהתפתחות של כל אחד ואחת מאיתנו. לפי קוהוט הערך העצמי שלנו מתפתח מתחילת חיינו במסגרת האינטראקציות שלנו עם העולם ובפרט עם הורינו. התינוק- פעוט שזוכה לשיקוף (Mirroring) תואם וחיובי של עצמו יפתח ערך עצמי יציב וחיובי בסה”כ. לא קשה להבין מה הכוונה בשיקוף חיובי, ילדים זקוקים לכך שיתייחסו בהתפעלות למה שהם עושים, להתפתחות שלהם ולאהבה שהם מפגינים כלפי הסביבה. עבורם כל התפתחות צורכת אנרגיה רבה וכאשר היא זוכה להתפעלות מהסביבה הם מקבלים את התחושה שהם, מאמציהם ואהבתם בעלי ערך. אך קוהוט מוסיף שהשיקוף צריך להיות גם תואם. שיקוף תואם הוא כזה שמתייחס לילד באמת ולא לפנטזיות של ההורים לגבי מי ומה שהוא צריך להיות. פעמים רבות הורים שמאדירים את ילדיהם בצורה לא פרופורציונאלית דווקא פוגעים בערך העצמי שלהם, כיוון שהילד מקבל את המסר הסמוי שאיך שהוא באמת, זה לא משהו שראוי להתפעלות. המשמעות של ערך עצמי יציב וחיובי בסה”כ היא שניתן לשאת את החלקים הפחות מוצלחים של עצמינו (יכולת שכאמור חסרה לנרקיסיסט), וזה חשוב מאוד ללמידה ולהסתגלות ביחסים ובמסגרות.

עד כאן, אנחנו בסדר סה”כ… אז למה בכל זאת נשמעות טענות על התפשטות הנרקיסיזם?

אחד מהמאפיינים המרכזיים של ערך עצמי פגוע ופגיע, הוא צורך בלתי פוסק בוויסות חיצוני של תחושת הערך העצמי. במקרה של אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית זה בא לידי ביטוי במאפיינים שהוזכרו (צורך בהערצה, הקטנת אחרים, ציפייה ליחס מיוחד וכו’..). אצל אחרים זה יכול להתבטא בצורך באישור חיצוני, עידוד ומחמאות, שבלעדיהם מתקשים להרגיש בעלי ערך ולתפקד בתוך מסגרות ומערכות יחסים. הבעיה היא שוויסות חיצוני של הערך העצמי מעמיק את הבעיה בטווח הארוך, שכן האדם מסופק לרגע אך לא מפתח את היכולת לספק את צורכי הוויסות של עצמו. אם נוסיף לזה את המסגרת התרבותית ששמה דגש רב על דברים שניתן למדוד אותם מבחוץ: הצלחות מהירות בקנה מידה גרנדיוזי, כסף, מותגים, מראה חיצוני, מספר לייקים, מספר עוקבים, מספר צפיות ועוד… אנשים רבים חיים בהשוואה מתמדת כלפי מעלה ובתחושה שהם לא משהו. בניסיון להוכיח אחרת ולקבל אישור, עידוד ומחמאות, הם משתתפים במשחק ומפגינים כלפי חוץ תחושת ערך עצמי מופרזת, שבתורה גורמת לאחרים להרגיש שהם לא מצליחים להשתוות, וחוזר חלילה…

אבל למה לא בעצם? בעידן שבו כולם משתייכים למשפחת המלוכה (מלכות, מלכים, נסיכות ונסיכים) והברכה “אחותי, תעופי על עצמך” נהיית שגורה, למה לנו לא להצטרף לחגיגה ולזכות לקצת האדרה ומחמאות מזויפות?

זה די פשוט, כי אנחנו זקוקים להכרה אמיתית מהאחר (שיקוף תואם וחיובי), ליכולת להכיר בערך של עצמינו (כי זה לא רעיון טוב להיות תלויים כל כך באישור חיצוני) וליכולת להכיר בחשיבותו של האחר, אחרת אנחנו בודדים מאוד.

היהדות מצווה עלינו “ואהבת לרעך כמוך”. אם מפרקים את המשפט הזה, שומעים בו שני ציוויים: לאהוב את עצמינו ולאהוב את האחר לא פחות. גם הבודהיזם מבקש מאיתנו להפנות יחס אוהב וחמלה כלפי עצמינו וכלפי אחרים במידה שווה. אלו שתי דתות עם רזומה מרשים… כנראה שעלו שם על משהו.