פסיכולוג קליני, למה?

מסלול הכשרה וניסיון

הפסיכולוגיה הקלינית היא הענף הוותיק מבין מקצועות הטיפול הנפשי בישראל והיחיד שליבת הכשרתו מתבצעת בתחום בריאות הנפש. ההבנה המקיפה של האישיות, הנרכשת במהלך ההכשרה המקצועית הממושכת של הפסיכולוג הקליני, מאפשרת לו להתבונן לעומק בתהליכים המתרחשים באישיות, ולצבור ניסיון עשיר בעבודה טיפולית עם מטופלים המתמודדים עם שלל מורכבויות נפשיות, קלות כחמורות. כפועל יוצא, טיפול אצל פסיכולוג קליני מתאים גם אלו המתמודדים אתגרי הצמיחה והשינוי הקיימים כחלק ממעגל החיים וגם לאלו המתמודדים עם קשיים נפשיים מורכבים יותר.

מסלול ההכשרה בפסיכולוגיה קלינית הוא ארוך ואינטנסיבי, וקיימים בו שלבי מיון, הכשרה אקדמית והכשרה מעשית מגוונת. מסלול זה כולל סיום של תואר ראשון ושני (מחקרי) בפסיכולוגיה קלינית, והכשרה מעשית המתחילה בתואר השני ונמשכת 4 שנים נוספות מתום הלימודים במסגרת התמחות. ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית כוללת הכשרה במסגרות קהילתיות ואשפוזיות במערך בריאות הנפש בהם נחשף המתמחה למגוון רחב של גישות טיפול ואבחון ומקבל מעטפת הדרכה עשירה ומקצועית. לאורך 9 שנות ההכשרה האקדמית והמעשית הנדרשות לקבל הרישוי בפסיכולוגיה קלינית נצבר ניסיון של אלפי שעות טיפול ואבחון ומאות שעות הדרכה, ובסופו מתקיימת בחינת רישוי מטעם משרד הבריאות המקנה לעוברים אותה את הזכות להיקרא פסיכולוג קליני ולבצע טיפול ואבחון פסיכולוגי.

רישוי ומשמעותו החוקית

הפנייה לפסיכולוג בעל מקצוע מורשה על ידי המדינה הפועל מתוקף חוק הפסיכולוגים ותחת מגבלות הקוד האתי  ותקנות האתיקה כוללת בתוכה יתרונות משמעותיים. פסיכולוגים הם היחידים שהחוק מתיר להם להעניק טיפול, ייעוץ או הערכה פסיכולוגיים וכן מגדיר במפורש את החובה לסודיות הטיפול – בדומה לסודיות רפואית. כמו כן, פסיכולוגים הם אנשי מקצוע היחידים במדינת ישראל שהעיסוק שלהם בפסיכותרפיה מוסדר במסגרת חקיקה ושליבת ההתפתחות וההכשרה המקצועית שלהם ממוקדת בתחום זה. ישנם כללים נוספים הקיימים בחוק שנועדו להסדיר את היחסים בחדר הטיפולים ולשמור על המטופל מפני פגיעה וניצול של הסיטואציה הטיפולית החשופה. השמירה על החוק נאכפת על ידי וועדת התלונות וועדת המשמעת במשרד הבריאות. וההקפדה על הקוד האתי של הפסיכולוגים נשמרת על ידי וועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים.

אבחון והערכה

האבחון הפסיכודיאגנוסטי מאפשר לפסיכולוג הקליני להכיר לעומק ולהעריך את אישיותו של המאובחן. לעיתים, במיוחד אצל ילדים ומתבגרים, יש קושי להעריך ולאבחן דרך שימוש בכלים של דיווח עצמי וראיון עקב התנגדות, ביישנות או קשיים לתמלל ולשיים את החוויה. באמצעות כלים השלכתיים, הפסיכולוג הקליני מקבל גישה למרחב שאינו מודע. לצד כלים אלו, האבחון כולל שימוש בכלים נוספים וכפועל יוצא מתקבלת תמונה עמוקה ורחבה יותר של הקשיים, הכוחות והמאפיינים הנפשיים של המאובחן (כולל הערכת I.Q. מלאה). מעבר למה שתואר לעיל, לאבחון פסיכודיאגנוסטי ממלא תפקיד מרכזי במגוון של תהליכים: הערכת יכולת של נאשם לעמוד לדין, הערכת מצב נפשי כחלק מטיעונים לעונש, הערכת מסוגלות הורית, הערכת התאמה של ילדים להוצאה חוץ ביתית, הערכת בוחן מציאות של מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות ומצבים רבים נוספים.

חשיבותו של האבחון היא לעיתיים קריטית בעת התחלת טיפול, שכן המבט המעמיק על מבנה האישיות, הכוחות והמורכבות הנפשית מאפשר דיוק והכוונה בעת התאמת טיפול פסיכולוגי.