התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית אנה קרא-איוונוב
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של ‘פסיכולוגיה קלינית מדוברת’.
תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.
שאלה
מה אפשר לעשות עם אדם שאיבד תקווה ועניין בכל דבר בחיים וכבר שום דבר לא מעניין אותו אפילו הלימודים, לא מעוניין לצור קשרים חדשים עם אף אחד ומעדיף להישאר רוב הזמן לבד, כבר לא מאמין לאף אחד, אפילו אם מציקים לו הוא לא עונה, איך אפשר לחזור לחיים מחדש?
תשובה
מה קורה כאן?
לפני שעונים על השאלה “מה עושים?” כדאי להתייחס לשאלה מה קורה כאן.
מכלול התופעות שמתוארות כאן מאפיינות, ככל הנראה, דיכאון. דיכאון הוא תופעה שמוכרת לכולנו במידה כזו או אחרת, ואין אדם שלא חווה תקופות קשות בחייו, בהן חש עצוב ו”כבד” יותר מהרגיל. עם זאת, כשהתופעות הנורמליות מסלימות, המצב עשוי להגיע לכדי מחלה של ממש.
דיכאון קליני (מאז’ורי) הוא מצב נפשי מורכב ביותר שאופייניים לו תחושות עצב ואשמה, חוסר אונים וחוסר תקווה, אובדן עניין והנאה מהחיים וממערכות יחסים בין-אישיות (אנהדוניה), שינויים בתיאבון ובשינה, ירידה הדרגתית בתפקוד, עייפות ומחשבות על מוות.
הדיכאון הוא תופעה שכיחה למדי באוכלוסייה, והסטטיסטיקה מדברת על סדר גודל של עשרה אחוזים מהאוכלוסייה שיסבלו מהתופעה בצורתה הקשה מתישהו במהלך חייהם.
חשוב לדעת ולהבין שדיכאון איננו גחמה של האדם המדוכא, ש-“אם רק היה לוקח את עצמו בידיים” כמו שמרבים לומר, היה יכול לחזור לעצמו. מדובר במחלה קשה, ועבור חלק מהסובלים ממנה היא עשויה להיות גם מסוכנת.
האדם המדוכא סובל לרוב מהידרדרות הדרגתית בתחושות ובתפקוד, והסבל יכול להיות עצום. מעבר לכך, בחלק מהמקרים נראה ש”שדה הראייה” הנפשי של האדם המדוכא הולך ומצטמצם עד שהוא מפסיק להיות מסוגל לראות פתרונות חלופיים לבעייתו, או אפשרות תיאורטית של ריפוי, כך שלעתים התחושה היא שמוות הוא הפתרון היחיד לבעיה.
איך מתמודדים עם דיכאון?
בשל כל האמור לעיל, חשוב כל כך שאנשים בסביבתו הקרובה של האדם הסובל בדיכאון יזהו את השינוי ההתנהגותי והרגשי, יבינו את מה שקורה ליקירם וייחלצו לעזרתו בהקדם. לכן ההתעניינות, הדאגה והרצון לסייע לאדם “לחזור לחיים” הם כל כך חשובים, ובמקומם.
קו הפעולה הראשון הוא להיפגש עם פסיכולוג קליני, שיוכל להעריך את המצב ולסייע בבנייה של תכנית טיפול מתאימה, ובמידת הצורך להמליץ ולהפנות למענים נוספים (כמו למשל, התייעצות פסיכיאטרית).
ייתכן והפנייה לאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש תייצר בהתחלה רתיעה אצל האדם שסובל מדיכאון, אך חשוב לזכור שמתחת לפני השטח סביר להניח שיחוש הקלה שמישהו שם לב למצוקתו, וזה כשלעצמו הינו צעד ראשון אל עבר השיפור במצבו.
גם אצל הקרובים תיתכן רתיעה שכזו מפניה לעזרה, שכן ישנו חשש מלגלות את חומרת מצבו של היקיר, חשש מתיוג או חשש מטיפול תרופתי וכד’. כאן חשוב מאוד לזכור את כל האמור לעיל, את העובדה שדיכאון איננו משחק או מצב רוח חולף. זוהי הפרעה רצינית ביותר, בעלת השלכות מרחיקות לכת על החיים, ומעל לכל – הפרעה ששמה את הסובלים ממנה בסיכון משמעותי.
גם אם תגלו, בתקווה, שהמצב אינו כה חמור כפי שמתואר כאן, חשוב מאוד להיפגש עם אנשי מקצוע, גם כדי לוודא שהמצב אכן אינו מסוכן, וגם כדי להרחיב קצת את אופקיו של הסובל מדיכאון, להראות לו שישנם פתרונות וישנה תקווה והוא לא נמצא לבד בתוך מציאות שהולכת וסוגרת עליו.
התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית אנה קרא-איוונוב
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של ‘פסיכולוגיה קלינית מדוברת’.
תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.