*אזהרת ספוילר**
מאת: שירלי יובל-יאיר וד”ר טל בן שחר, איורים: איה גורדון-נוי, 2012
הסיפור נפתח בהיכרות עם משפחת חרמון, משפחה נורמטיבית עם שני הורים, שלושה ילדים ודג. הסיפור מסתבך כאשר בשעת ערב יוני הסנדוויץ’ מתקשה להרדם, ושקוע בכל הדברים בהם נכשל במהלך היום. אמא מנסה להרגיע ולנחם, ומספרת ליוני על תומס א. אדיסון, והדרך רצופת הכישלונות שעשה בדרך לתהילת העולם שהוא והמצאותיו זוכות לה. היא מספרת לו כיצד כבר מגיל צעיר ולאורך ההתפתחות שלו, תומס לא פספס הזדמנות לטעות ולהיכשל, ותמיד דאג להיכשל בדרך חדשה ויצירתית. לבסוף הניסיון הרב שלו בכישלונות שונים הוביל אותו להצלחה באמצעות המצאותיו ששינו את העולם, בהן נורת החשמל, הגרמופון והסוללה הראשונים. לאורך השנים, תומס מקבל על כשלונותיו מגוון משובים שליליים מהסביבה, מחברים ובבית הספר. עם זאת, לאורך כל הדרך תומכת בו אימו, מברכת אותו על ההתמדה והטעות, באומרה “תלמד לא להצליח, או שלא תצליח ללמוד”. אבל מה משמעותו של המשפט, מעבר לפשוטו?
תומס, תיאוריות אישיות ו-ACT
מאז שנות ה-90 משתמשים חוקרים בתחום האישיות במודל ‘חמשת הגדולים’ לתיאור תכונות אישיות. אחת התכונות המתוארות במודל זה היא “פתיחות לחוויה”. במודל המקורי, התכונה מיוחסת לפתיחות למגוון חוויות, רצון להתנסות בדברים חדשים, הרפתקנות, וגם פתיחות מחשבתית לרעיונות חדשים ויצירתיות.
בגישה הטיפולית ACT (טיפול באמצעות קבלה ומחויבות) ישנו דגש רב על פתיחות לחוויה ונכונות לקבל את החוויה, אך במקרה הזה הדגש הוא על חוויה פנימית. כלומר, באיזו מידה אדם מוכן לחוות טווח רחב של רגשות ואינו מנסה, להימנע מחוויה רגשית כזו או אחרת (כגון עצב, תסכול, תחושת חוסר הצלחה, כעס ועוד).בעידן המסכים נראה כי ילדים חווים מגוון מצומצם של חוויות. היצמדותם למסך חושפת אותם לטווח רגשות באמצעות צבעים קופצים, תגובתיות מיידית ואינטראקציה חברתית אינטנסיבית. אולם החוויה כולה מתווכת על ידי מסך ובכך מעומעמת וחסרה מאפיינים מסוימים של חוויות בעולם האמיתי. ככלל, החוויה הווירטואלית ממעטת ליצור תסכול בקרב המשתמש, וגם כאשר נוצר כזה, הוא לרוב במינון מספיק בדיוק על מנת שלא יתייאש ויעזוב אלא ימשיך בצריכת התוכן.
עולה השאלה, כיצד ניתן להקנות לילדנו תכונה זו?
המפתח הוא דוגמא אישית. כאשר ילד או נער חווה ורואה מבוגר משמעותי המוכן להתמודד גם עם רגשותיו השליליים ולא מנסה בכל כוחו להפסיקם, יהיה מוכן גם הוא להתנסות ברגשות אלה ולאט לאט לקבלם.
בחזרה לתומס והנורה,
יכולת לפתיחות לחוויה היא התכונה החשובה ביותר של תומס. היא זו שהקנתה לו את היזמות והמקוריות הדרושות להמצאותיו, לצד הנכונות לחוות את כל מגוון הרגשות, גם אלה הפחות נעימים במנעד האנושי.
תומס היה מוכן לחוות את תחושת הכישלון שוב ושוב, עד שהצליח, לפעמים בכוונה ולפעמים בטעות, להמציא המצאות גאוניות ששינו את העולם. ואכן, אין למידה ללא טעות, והנכונות לחוות חוויה רגשית זו, כמו גם חוויות אחרות, היא מיומנות חשובה מאין כמוה.. אבל אל תקשיבו לי, תקשיבו לתומס, האיש שבאמצעות ההמצאה שלו מייצגים את החוויה האנושית של רעיון חדש שעולה במוחו של אדם.
הכותב הינו פסיכולוג חינוכי מומחה, בוגר תואר שני בפסיכולוגיה קלינית
המאמר פורסם בעמוד של פסיכולוגיה קלינית מדוברת.