מחסור בדמות הורה / מיכל קורד בילסקי

כל המאמרים פרוייקט שאלות ותשובות
מאת tamarfriedlander1

התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית מיכל קורד בילסקי
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של 'פסיכולוגיה קלינית מדוברת'.
תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.


שאלה

רקע: אני בת 21, סטודנטית ממרכז הארץ.

הבנתי לאחרונה שלעולם לא חויתי אידיאליזציה בנוגע להורים שלי. בעיקר אמא שלי.

אני מאוד אוהבת אותה. אבל משהו בקשר הזה לא אידיאלי בקשר בין הורה לילד, אני קצת ילדה הורית. אני חושבת שמגיל מאוד צעיר ראיתי את החולשות שלה, ראיתי שהיא שברירית, ועוד כמה תכונות קצת נוירוטיות. אני אוהבת אותה המון. מוצאת את עצמי דואגת לה בלי סוף, קצת כמו אמא (היא גדלה יתומה מגיל צעיר מאוד, ברור לי שזה קשור). שלא יפגעו בה, שתהיה שמחה. אני מרגישה שזה לא בריא. אני מודעת לזה, ברור לי שיש לזה השפעות עלי, אני מוצאת את עצמי כל הזמן מחפשת דמויות סמכות, כאלה שלא זקוקות לי (מרצים, בוסים, וכל מני מבוגרים). אני חושבת שזה גם קשור לחוסר מודעות ההורית שלה, היא יכולה להתייעץ איתי על דברים שלדעתי אמא לא אמורה לפתוח בפני ילדה. זה משהו שילד סוחב וכואב (היא עברה המון). בכל מקרה אשמח מאוד לעיצות איך אני יכולה למלא לעצמי את המקום הזה בלי לערב אותה. בחיי היומיום, למה לשים לב, כשאני נתקלת בדמויות סמכות, כשאני באינטראקציה איתה. ובכלל איך אפשר להתמודד עם זה אישית, ברור לי שחסרה לי הסמכות, הדמות הבטוחה.

תודה רבה!!

תשובה

אידיאליצזיה ו'פסיכולוגית העצמי'

היינץ קוהוט, אנליטיקאי, הוגה גישת 'פסיכולוגית העצמי', ראה באידיאליזציה של הורה צורך בסיסי וחשוב בהתפתחות ילדים. הוא האמין כי אידיאליזציה זו היא דבר בריא וכי הילד צריך להעריץ את ההורה. ההערצה, לדבריו, מאפשרת לילד להפנים את התכונות אותן הוא מעריץ ולבסס את הערך העצמי שלו. אם ההורה שלי נפלא ונהדר, והוא אוהב אותי מאוד, אז כנראה שגם אני נפלא ונהדר. בהמשך, אותן תכונות נערצות הופכות להיות האידיאלים והאמונות שלו כמתבגר וכמבוגר. לצד ההערצה, בתהליך טבעי, אנו לומדים עם השנים כי הורינו אינם מושלמים כפי שחשבנו וכי לצד כל הדברים הנפלאים שבהם יש גם כשלים, טעויות, פגמים, כמו בכל אדם. גם ההתפכחות הזו היא חשובה כי היא עושה את החיבור ההדרגתי בין האידיאל לבין המציאות, שאינה מושלמת. במקרה הזה הילד לומד שאם ההורה האידיאלי שלו אינו מושלם, זה בסדר להיות לא מושלם, וללמוד לאהוב את עצמו למרות היותו לא מושלם.

היפוך תפקידים

אנונימית יקרה, בתיאור שכתבת את מתארת היפוך תפקידים בינך ובין אמך, ואת עצמך כ'ילדה הורית', דואגת לאמך ורואה עצמך כאחראית למצבה הרגשי. אכן, מצב שאינו "אידיאלי" כמו שכתבת בעצמך, ובהחלט ייתכן כי נובע גם מהסיבות שציינת. אחד המאפיינים של ילדים שתופסים תפקיד הורי במשפחה הוא שהם רגישים מאוד לאחרים ופעמים רבות נוטים לוותר על הצרכים של עצמם בכדי לדאוג לצרכי ההורה. במובן הזה הם נושאים על עצמם גם את הכאב של הוריהם וגם חסך בדמות הורית שתכיל אותם ותראה אותם ואת צרכיהם.

כבני אדם, אנו נוטים לשחזר את מערכות היחסים הראשוניות שלנו גם בהמשך חיינו במידה כזאת או אחרת. "ילדים הוריים", פעמים רבות ימצאו עצמם בקשרים בהם הם נוטים גם לקחת תפקיד הורי ומטפל ופחות מאוזן (גם בקרב חברים, בני זוג וכד'). או לחילופין, האפשרות ההפוכה, שמתוך חסך וצורך בהכלה, יחפשו אחר דמויות מטפלות שימלאו צורך זה. במקרים קיצוניים מצב זה עלול להוביל את האדם למקום פגיע לניצול, שיוביל אותו שוב ליחסים לא מאוזנים בו צרכיו לא נראים.

מהמעט שכתבת על עצמך נראה כי את עסוקה בשאלת המקום שלך בתוך הקשר. נראה כי יש בך צד שמבקש להיות "הילדה" בתוך קשר. הדבר בא לידי ביטוי בחיפוש אחר דמויות הוריות (מרצים, בוסים) שמבצעות את "תפקידן ההורי", כלומר אינן צריכות שאת תדאגי לצרכים שלהם. עם זאת קיים בך הצד אשר מחובר לתפקיד ההורי אותו הפנמת במהלך השנים, תפקיד שאולי קשה לוותר עליו. ייתכן ולתפקיד זה גם יש צד מתגמל שקשה לוותר עליו, לצד המחירים שגובה ממך. ביקשת לדעת לאילו דברים כדאי לשים לב באינטראקציות עם אימך ועם דמויות סמכות אחרות. הייתי ממליצה להתמקד בתחושות ובמחשבות שעולות בך בסיטואציות אלו ולבדוק מה המקור המניע אותך – האם באינטאקציה עם אימך את מונעת מדאגה, מאשמה, מכך שנעים גם להיות עבורה משענת? האם באינטראקציות עם דמויות אחרות את מאפשרת לעצמך לשחרר את התפקיד ההורי? למתוח גבולות ביחסים או שגם שם את מתנהלת באופן דומה.

מה כדאי לעשות?

נשמע מדבריך שאת מאוד מודעת לעצמך ושמה לב למניעים מתוכם את פועלת. המודעות והרגישות הזו היא דבר חיובי מאוד, כמו גם הפנייה שלך לעזרה דרך אתר זה. נראה שאת בעצם מחפשת דרך להבין ולהתמקד בצרכים שלך. טיפול פסיכולוגי הוא מקום טוב להתחיל ולבדוק את השאלות האלו, ואולי הפניה שלך דרך האתר מרמזת על חלק שבך שהיה רוצה להעזר בטיפול. הייתי מציעה לבדוק עם עצמך מה מתעורר בך סביב האפשרות של התחלת טיפול. תחושות אלו יכולות גם לרמז על ההתלבטות הפנימית שיש לך מול דמויות בעלות תפקיד טיפולי בחייך. באמצעות טיפול מיטיב תוכלי לחקור עם עצמך ובעזרת המטפל/ת את האופן שבו הקשר שלך עם אמך, וקשרים אחרים בחייך, משפיעים על הבחירות שאת עושה היום. בנוסף, תוכלי ללמוד לחדד לעצמך את הגבולות שלך ביחסים עם אימך ועם אנשים אחרים, ולקיים מערכות יחסים מאוזנות בהן תוכלי גם לטפל ולהכיל באחר אך גם לזכות להכלה ולעזרה לה את זקוקה.


התשובה נכתבה על ידי הפסיכולוגית מיכל קורד בילסקי
כחלק מפרוייקט שאלות ותשובות
בשיתוף פעולה עם דף הפייסבוק של 'פסיכולוגיה קלינית מדוברת'.
תוכלו לשלוח שאלה בטופס האנונימי שלנו, ולקבל תשובה מפורטת מפסיכולוג/ית.